עין חנדק

אני מניח שהקוראים הירושלמים מכירים בצורה כזאת או אחרת את הנקודה שאני עומד להציג לכם בפוסט הזה: עין חנדק.
שאר הוקראים או אלו שלא מכירים וודאי זוכרים את שריפת הענק שהייתה מתחת לבית החולים הדסה עין כרם לפני מספר חודשים. אז השמורה שנשרפה באותה העת הייתה השביל המוליך אל המעיין המדובר.

בכל מקרה, עין חנדק הוא מעיין נחמד הנמצא מתחת ליישוב אבן ספיר (קרוי על שמו של ר' יעקב הלוי ספיר)  מצד אחד, בית החולים הדסה מצד שני, ומעברו השני של נחל סורק נמצא הסטף שעליו כבר כתבתי בעבר כאן, והוא נחשב לחלק משביל המעיינות של הרי ירושלים.

אז לפני הכל איך מגיעים למקום: הכניסה למסלול (מדובר בהליכה קצרה עד המעיין) נמצאת מתחת לבית החולים הדסה עין גדי וקצת לפני הכניסה ליישוב אבן ספיר, תזהו את המקום לפי השלטים הגדולים המכוונים את הבאים לחניון ותראו אותו מצד שמאל של הכביש. לאחר שתחנו את הרכב תצטרכו להעמיס על עצמכם את הציוד, לחצות את הכביש ולהיכנס למסלול הליכה המסומן בצבע ירוק (לא ניתן להכנס עם רכב עד למקום), לאחר הליכה של כחצי שעה תגיעו לבית המעיין ואני בטוח שאתם כבר תזהו אותו.
במידה וחשקה נפשכם לערוך סיור שהוא לאו דווקא מעגלי - זאת אומרת שאינכם רוצים לחזור באותה הדרך שבה הגעתם. אתם יכולים להמשיך עם המסלול הירוק שיביא אתכם (לאחר הליכה של כשעה) בסופו של דבר לחניון התחתון של הסטף, אבל לצורך כך ישנו צורך להשאיר רכב נוסף גם שם.

מכל מקום, כאשר תגיעו למעיין אני בטוח שתופתעו לטובה, מדובר במקום מקסים אשר יכול לשמש גם כאתנחתא מרעננת ביום חם (המים קרים) וגם כלוקיישן יפהפה לצילום, אני לא אומר שתתחילו לסחוב לכאן כלת לצילומי "בוקים" בערב החתונה, אבל אם סתם בא לכם לגוון באתרי הטבע שאתם מצלמים בהם זה בהחלט המקום.

לאחר שהגעתם למקום, אתם תראו מדרגות שיורדות אל הניקבה החצובה, ותראו מולכם שלושה פתחים, אני באופן לא ממליץ להיכנס פנימה עם הציוד צילום ואת הצילומים אני מציע לעשות בחוץ, המים בפנים עלולים להיות עמוקים. על מנת לבצע את סשן הצילומים שלכם תוכלו להתמקם ולהנות הן מהצל והן מהתאורה היפה הנוצרת במקום ממש בכניסה לבית המעיין תחת עץ התאנה, במידה ובכל זאת תרצו להכנס לתוך הניקבות תצטרכו להצטייד בפנס, כפכפים ולהכין את המגבת שתחכה לכם בחוץ.

לאחר שתתרענו במי המעיין, תוכלו לנסות ולהעביר באמצעות המצלמה חלק מהקסם של המעיין, את האגדות העממיות (על שדים ורוחות) שצמחו מסביב לו ואת הסיפורים ההיסטוריים להם היה עד דוגמת רצח השוטר הבריטי בידי הפושע אבו ג'דידה שגם נתפס כאן בסופו של דר והוצא להורג בירושלים הלא רחוקה, אבל את כל זה אני כבר אשאיר לדמיונכם.
עד הפעם הבאה,
שלכם,
יונתן לוקימסון.

אדריכלות נוף חקלאית ב-סטף

אין ספק, כי אחת מפינות החמד של הארץ, במידה ונתעלם לרגע אחד מכך כי כל הארץ הינה "פינת חמד" אחת גדולה, אלו הרי ירושלים.
ואם בהרי ירושלים עסקינן, הרי שהמסלול המטוייל ביותר בארץ, או כך לפחות נדמה לי, הוא הסטף. אני לא יודע מה מושך אנשים, בעיקר בתי ספר עם תלמידים, חברות עסקיות או סתם משפחות להגיע אל הסטף, אולי זה המסלול הקליל והקצר אולי המעיין שנובע שם כל השנה, למטיילים הפתרונים. היות וכל כך הרבה אנשים אוהבים את הסטף כדאי לדעתי להקדיש לו מספר מילים, קצת על הגאולוגיה, קצת על הגאוגרפיה וקצת על הצילום.
נתחיל מזה שהסטף הינו חלק משביל ישראל.
88 מילים על שביל ישראל:
שביל ישראל הינו מסלול המתחיל בקיבוץ דן בצפון ונגמר קצת לפני מעבר טאבה באילת. אורכו של השביל כ900 ק"מ. השביל מסומן לכל אורכו בסימון כתום-כחול-לבן, כאשר הצבע הכתום מסמל את גוש קטיף או את המדבר, תלוי את מי שואלים, הצבע הכחול מסמן את מישור החוף והצבע הלבן משמל את החרמון המושלג בכל ימות השנה והנראה לעין ביום טוב, מכל תצפית בארץ. הסימון של השביל הוא תמיד מדורג, כך שהמטייל תמיד יוכל למצוא את כיוון הצפון היות והצבע הלבן תמיד יצביע צפונה והצבע הכתום, תמיד יצביע נגבה – אל המדבר.
אלו היו 88 מילים על שביל ישראל.

בחזרה אל הסטף. הסטף נחשב לאזור שהיה מיושב ברצפם שונים לאורך התקופות, במשך 6000 השנים האחרונות, לאחר קום המדינה הייתה במקום אף מעברה בשם ביכורה, כך שהשם הרשמי של המקום הוא ביכורה, כך  גם שמו של המעיין הראשון שאליו מגיעים לאורך המסלול: "עין ביכורה".
נכון להיום המקום משמש כשמורת טבע, המדגימה את סוגי החלקאות הקדומה. אני מניח שכולם למדו בשלב כזה או אחר בבית הספר על מושגי חקלאות הבעל - חקלאות התלויה בגשמים ("בעל" אל הגשם), וחקלאות שלחין, חקלאות הבנויה על מסלולי השקיה אשר נבנו בקרבת מעיין כלשהו, לרוב על טרסות (מדרגות חקלאיות) כמו אלו שרואים כאן.
מהבחינה הגאולוגית מדובר במעיין קרסטי, קארסט, הינה תופעה הנקראת על שם איזה אזור ביוגוסלביה, ששם עלו לראשונה על התפועה. אז מה זה אומר, ישנן סלעים, דוגמאת גיר שהינם סלעים קשים, המאפשרים חילוחול של מים דרכם, המים מחלחלים, ומחלחלים דרך ה"אקוויפר", עד שהם מגיעים לשיכבה אטומה למים ה"אקויקלוד" דוגמאת קירטון שהוא סלע הרבה יותר רך, היות ולמים אין מוצא, הם מתחילים ל"נגוס" בלסע, עד שהם מוצאים מוצא ופורצים דרכו, כך נוצרים לרוב המעיינות הקארסטיים. נקודה מעניינת היא שהחלק הנמס של הגיר ה"קלציט", אשר נמסה בתהליך חלחול המים, יוצא בסופו של דבר אצלנו בבית, בתוך הקומקום, קוראים לזה אבנית.

בחזרה אל האתר: חסרנו העיקרי של המקום כפי שאני רואה אותו הוא בכמות האנשים המגיעים אליו, המקום מטוייל מאוד, וכמו שכתבתי כבר, כל בית ספר יסודי בישראל מגיע למקום בשלב כזה או אחר.

יתרונותיו של המקום עבור הצלמים הם בנוף היפה, של עין כרם והרי ירושלים, גדרות האבן, בתי המעיין ועוד אלמנטים של אדריכלות נוף חקלאי שאי אפשר למצוא בכל מקום, פינת חמד כבר אמרתי?
אז גם אתם מוזמנים לבקר במסלול הזה, כמובן שאפשר לרדת ולעלות, חשוב לזכור שהמסלול הוא לא מעגלי למי שעושה את כולו והוא כולו מתנהל בירידה (או בעלייה) וכל הסיפור של ההליכה לוקח בין חצי שעה לשעה תלוי בקצב.
שתי דרכים מגיעות אל המקום האחת לאלו הנוסעים על כביש אחד, יורדים במחלף הראל, עוברים את מבשרת ציון עד לצומת סטף, פונים ימינה ומגיעים אל החניון העליון שבו יש גם  בית קפה, מקום למלא מים ושרותים.

הדרך השניה היא לרדת מירושלים דרך עין כרם, ולנסוע על כביש 386 עד לכניסה לחניה התחתונה של הסטף, לרוב אין שם כלום, אבל לעיתים מגיע למקום איזה "גזלן" על מנת למכור ארטיק לילדים.
אז תהנו,
שלכם,
יונתן לוקימסון.