צילומי טבע מסביב לים המלח - חלק שלישי.

בהמשך לסיור מסביב לים המלח, אני רוצה להתמקד בעוד שלוש נקודות שבהן נסיים את הסיור מסביב לים המלח.

בהנחה שאנחנו ממשיכים משתי הנקודות הקודמות מצפון ים המלח. לאחר שיצאנו מעין פשח'ה, נתחיל לנסוע דרומה על כביש 90, על הדרך אפשר יהיה לראות מצד ימין של הכביש, סלע ענק שעליו חרוטות האותיות P.E.F (פלסטין אקספדיישן פאונד), זאת הנקודה שעליה סימנו את גובה ים המלח בשנת 1911, כמה מטרים טובים מכל הכביש הראשי.

הנקודה הבאה שנעצור בה, תהיה בצידו של הכביש לתצפית על הבולענים, (דרך אגב, במאמר מוסגר, אבל כל החלק הירוק שרואים מצד שמאל של הכביש הוא החלק הסגור של שמורת עין פשח'ה.) אין חשיבות מיוחדת לנקודת העצירה, אבל חייבים לעשות זאת בזהירות כי בכל זאת מדובר בכביש מהיר. לאחר שעצרנו בצד, ירדנו, חצינו את הכביש, אנחנו רואים מולנו את נוף הבולענים, אני לא ממליץ לרדת אל הבולענים, היות ואין לי את הידע או היכולת לחזות היכן יפתח הבולען הבא. אבל בקצרה על התופעה:
הבולענים נוצרים כתוצאה מנסיגתו של ים המלח, היום ורמת המליחות יורדת, והמעיינות שמגיעים אל ים המלח אינם מלוחים באותה רמה, אלא אפילו מתוקים (באופן יחסי), הם גורמים להמסה של שכבות מלח תת קרקעיות בעובי של כ10-20 מטר, כתוצאה מכך נוצרת שכבת קרקע דקה יחסית שלא יכולה לשאת בעומס ובסופו של דבר צונחת פנימה ויוצרת את הבולען. הצבעים השונים שרואים בתוך הבולען הנם תמיסות של חומרים שונים בקרקע, דוגמת תחמוצות ברזל או גופרית שמתערבבות עם המים ויוצרות את השלוליות הצבעוניות.

שתי הנקודות האחרונות שאני רוצה להציג נמצאות באזור המלונות.

הראשונה עין בוקק, לאחר נסיעה נוספת דרומה, מגיעים אל אזור המלונות, בתוך אזור המלונות, קיים מרכז מסחרי קטן (זה עם הארומה והמקדונלדס), אפשר לחנות שם או בחניון של המלון שנמצא מעליו, יורדים למטה אל התעלה, וחוצים את המנהרה מתחת לכביש, שכשלעצמה יכולה לשמש כלוקישן נהדר לצילומים. הליכה קצרה מובילה אותנו, אל מסלול קצר ויפהפה, שמוביל אותנו אל מפל קטן תוך כדי דשדוש במים, בהליכה בתוך נווה מדבר קלאסי, המקום שווה ביקור, בייחוד עכשיו כרשות הטבע רוצה לסגור אותו ולהתנות את הכניסה בתשלום.

ולסיום נקודה קטנה ואחרונה, ממש ביציאה הדרומית של אזור המלונות, אפשר לפנות שמאלה לכיוון החוף לאחר שיצאנו מתוך שטח בתי המלון, ומגיעים לאזור עם גושי מלח שהתגבשו למוצק (לא מומלץ לנסות ולצעוד עליהן). המקום יכול לשמש לצילומי צורות במלח, ויכולות לצאת תוצאות מאוד יפות ומעניינות מעבר לזה שהמקום יכול לשמש אחלה אתר לצילומי דוגמנות, זריחה, שקיעה, או זריחת ירח.

לסיום וסתם כבדרך אגב, אבל לכל אלו שרחצו בים המלח בעת שהייתם במלון. צר לי לאכזב אתכם, אבל שחיתם בברכת אידוי מספר חמש, חלקו הדרומי של ים המלח נעלם, לצערי, כבר בשנות ה60.

בפעם הבאה נחזור קצת לכיוון המרכז, ועד אז,

שלכם,

יונתן לוקימסון.

מצפון לים המלח-צומת הלידו

צומת הלידו נמצאת בצפון ים המלח, ומפגישה בין כביש 90 (הכביש הארוך ביותר במדינה) לבין כביש מספר 1, מוכר יותר בתור כביש ת"א-י-ם, אז איך מגיעים למקום?
לאלו שיוצאים מתל אביב ונוסעים לים המלח, האופציות הקיימות הן לנסוע דרך ערד, אל דרום ים המלח, או הדרך השניה והיותר יפה, לדעתי, היא זאת שעוברת בירושלים. מתחילים בכביש 1, יוצאים לבכביש 443, משם יורדים בירושלים לכביש 9 דרך הגבעה הצרפתית (אנקדוטה עליה בסוף), וממנה עולים על כביש 1 ומגיעים איתו אל ים המלח, אז למה גררתי אותכם לכאן, נתחיל מזה שאני מאוד אוהב את המדבר ובייחוד את כל אזור מדבר יהודה וים המלח וכיום אחד הדברים העצובים שהולכים וקורים כאן בארץ הוא כל נושא התייבשות של ים המלח. נכון להיום ים המלח הולך ונעלם בקצב של יותר ממטר בשנה! ואת ההעלמות הזאת רואים בצורה יותר מדי יפה מהמלון לשעבר שהריסותיו עדיין עומדות בצומת הלידו.
אז מה בעצם היה כאן, החורבה, הנטושה כיום, נבנתה בתקופת המנדט כבית מלון. כאשר המדרגות שרואים בתחתית המבנה שימשו את אורחי המלון לירידה ישירה אל תוך מימיו של ים המלח.
לאחר מלחמת השחרור המקום ננטש, ושימש את הירדנים לצרכיהם שלהם. לאחר מלחמת ששת הימים חזרנו אל מקורותינו, והמקום שימש לאורך תקופה מסויימת כמוצב צבאי. כשנכנסים פנימה מעבר לנוף המשגע, אפשר לראות על קירות המלון העתק מצוייר של מפה צלבנית, שהעתיק בחור בשם שמעון כוכבי, כאשר עשה מילואים (ככל הנראה) במקום בשנת 73'.
כאשר עומדים על מרפסת הלידו, מקבלים תצפית יפה על עבר הירדן המזרחי, לדוגמא כשמסתכלים צפון-מזרחה רואים את הזיהוי הנוצרי ל הר נבו, המקום שעליו עמד משה כאשר הסתכל על הארץ שנאסר עליו להכנס אליה, אנקדוטה מעניינת היא שלאורך כביש 1, דרומית למעלה אדומים, ישנו מקום שנקרא נבי מוסא, האגדה הערבית טוענת שמשה ניסה "לעבוד" על הקב"ה ולהכנס לארץ ישראל, אולם בנקדוה הזאת פגש את מלאך המוות ששכנע אותו להכנס לתוך הארון.
בחזרה לעניינינו, הבזנט שתקוע על גבעה קטנה לא רחוק מהמרפסת הוא לא נק' גבול אלא המקום שבו היו מודדים את עומקו של ים המלח, מה שמחזיר אותנו אל מצבו של ים המלח, נושא נוסף שעולה לכותרות בזמן האחרון כבדרך אגב, הוא הנושא של תעלת הימים, חיבור בין ים סוף לבין ים המלח והובלת המים דרך צינור ענק על מנת להחזיר את האיזון הטבעי שבין ההתאדות לבין החזרת המים לטבע, נכון לעכשיו עיקר התייבשות של ים המלח נובעת כתוצאה מפעילות האדם, השמש מאדה את המים, אולם המים מהארנון (שרואים אותו בדרום מזרח) והירדן, ועין גדי (לצורך העניין) לא מגיעים אליו כתוצאה ממפעלים שונים דוגמאת המוביל הארצי אצלנו, ומפעלי המים הירדנים בצד השני. נכון לעכשיו מבחינת האקולוגים הפתרון זה נראה כסיוט במיטבו, היות ועד כה לא הצליחו ליצור איזון כימיקלי נכון בין מימי ים המלח למימי ים סוף.
בחזרה ללידו ולסביבה, לאחר התצפית על המקום, מעבר לנוף ולצבעים החמים ניתן להשתמש במקום לצילומי פורטרטים, המקום מתאים גם מהבחינה שהוא מכיל מצד אחד מקומות חשופים לשמש והן מקומות מוצלים, באופן כללי אני אוהב את המקום לעצירה לתצפית והן להפסקה לטובת פק"ל קפה.
אז מה עוד יש בסביבה, קיבץ קלי"ה (קם לתחיה ים המוות), מערות קומראן, עין פש'חה (עיינות צוקים)- שמורת הטבע הנמוכה ביותר בעולם, ועוד...
בהמשך השבוע יצורף פוסט נוסף אודות עיינות צוקים, על מנת ליצור רצף סיורי לאלו שמגיעים לאזור ולא רוצים להסתובב חזרה ולנסוע שעתיים אחרי רבע שעה, אז בינתיים נישאר באזור ים המלח, ונתראה בהמשך.

שלכם,
יונתן לוקימסון

נ.ב: הגבעה הצרפתית שהזכרתי למעלה והסיפור עליה לפניכם: כולם יודעים ומכירים את הגבעה הצרפתית בתור "הגבעה הצרפתית" מה שאנשים לא יודעים הוא שבמקור השם המקורי והרשמי הוא גבעת שפירא, אז מאיפה מגיעים הצרפתים למקום? אז לצורך העניין נחזור אל תקופת המנדט הבריטי לתקופה שבמקום התגורר קצין בריטי בודד בשם מיסטר פרנץ', ומכאן תשלימו את ספור המעשה לבד.