11 בפבר׳ 2010
ועוד טיפה על בית גוברין...
9 בפבר׳ 2010
מערת הפעמון
וכאשר אני מדבר על אזור השפלה אני מדבר גאולוגית. אבל היות ולא כולם דוברים את השפה, אני רוצה לתת לכם מספר קצר של מונחים אשר יתנו לכם את האופציה להסתדר באזור.
אז נתחיל מחלוקת סוגי הסלעים, אינכם צריכים לדעת את כל סוגי הסלעים, יש יותר מדי. אתם גם לא צריכים לדעת גם איך מזהים כל סלע וסלע, אני אתייחס לשניים, הגיר והקירטון, שניהם סלעי משקע ימיים, מה שאומר שהם נוצרים מתחת לפני הים. מסקנה: היות ויש כאן הרבה סלעי גיר וקירטון, סימן שהיה כאן פעם ים. שלב הבא: הזיהוי של סלעי משקע ימיים מתבצע באמצעות זיהוי שיכוב פני הקרקע, צבעים שונים וקווים המסמנים את סופה של שכבה אחת ותחילתה של השיכבה האחרת אומרים לי שוב: סלע משקע ימי. וכמובן ההבדל שהכי חשוב להבין הוא ההבדל שבין הגיר לקירטון, נתחיל מהצבע, את הגיר אני בטוח שכולכם מכירים, צבעו נובח, דהיינו צהבהב. הקירטון לעומתו הרבה יותר בהיר. אבל ההבדל הכי משמעותי הוא ביכולת החילחול של הסלע, לצורך העניין נשווה אותם לשני סוגי ספוג. הגיר נחשב לסלע קשה הנותן למים לחלחל די בקלות דרך סדקיו. הקירטון לעומתו נחשב לסלע רך הנחשב למקום מעולה לשמור בתוכו מים, דהיינו בורות. איך אנחנו משוים את זה לספוג, תחשבו על ספוג עם חורים גדולים, ברגע שאנחנו נרים אותו מהדלי, כל המים יזלו ממנו - זהו הגיר שלנו מולו נציב ספוג המלא בחורים קטנים וצפופים במידה ונרים אותו מתוך הדלי המלא במים, כמו המים שתעבור דרכו תהיה הרבה יותר קטנה. זהו עכשיו אחרי שלמדנו את השפה החדשה אנחנו יכולים להתחיל.
מערת הפעמון נמצאת בתוך שטחה של שמורת בית גוברין - תל מרשה. זוהי מערה שצורתה (כמה מפתיע) כצורת פעמון - צר מלמעלה, רחב למטה. אז עם הסברנו איך נוצרה מערת הנטיפים, אני רוצה להקדיש דקה להיווצרותה של מערת הפעמון: מערת הפעמון איננה מערה טבעית, הקירות חלקים מדי, המבנה מסודר מדי, והצלבים והכיתובים לאורך הגבהים השונים לא משאירים יותר מדי מקום לשאלות, מדובר במערה מעשה ידי אדם...
אז למה שאנשים ירצו לחצוב מערה כזאת? מה שלא סיפרתי לכם עדיין הוא, שהמקום נמצא בשטחה של שמורת בית גוברין. השמורה שמאחדת בתוכה את בית גוברין העתיקה ואת תל מרשה בנויה מאבני קירטון, ונראה כי המקום שבו אנחנו נמצאים שימש למעשה כמחצבה לאותן אבני קירטון, בתקופות כאלה ואחרות לאורך ההיסטוריה.
שיטות הכרייה שהופעלו כאן היא מעניינות, נראה שבמקום לחצוב באלכסון, הופעלה כאן שיטה אחרת, אדם הורד על גבי ריתמה כלפי מטה וחצב בסלע, יכול להיות שהיו מספר אנשים שחצבו כאן בו זמנית, אבל תנסו לדמיין שכל החלל כאן במקום היה ממולא בסלע הקירטון.
עם הזמן נוצרה במקום אקוסטיקה מדהימה, בביקורי במקום יצא לי לשמוע זמר אופרה הבודק את המקום והתוצאה אני חייב לציין מרשימה...
אז מה מבחינת צילום, לאלו שיודעים מה לעשות, אני מניח שאתם כבר בונים לעצמכם סטים לצילום בראש איפה להעמיד את המודל, ובאיזה זווית להניח את הפלאש, לאלו שפחות יודעים על מה אני מדבר, כאן המקום לדבר קצת על טכניקה.
אחד הדברים שאהבתי במערת הפעמון הוא האופציה האין סופית לאותם משחקי תאורה. מצד אחד מדובר במערה, אבל כזאת שאיננה חשוכה לגמרי היות ודרך הפתחים בתקרה (מהם היו נכנסים החוצבים) נכנס אור שמש ומאיר אותה באור נעים, עם כי לא כזה שמספיק לצלם בצמצם סגור ומהירות גבוהה. מצד שני המרחבים העצומים של המערה נותנים את האופציה לסידורי תאורה ותנועה כל כך גדולים שזה מדהים אילו פרוייקטים אפשר יהיה להרים במקום הזה.
דוגמאות לצילומים אתם יכולים לראות בצד את נירו מחזיק בפלאש, או אחד כזה שמאיר עליו מלמטה, את מה שאתם יכולים לעשות במקום, אל תשאירו בדמיון, אלא פשוט תגיעו למקום ותתחילו לצלם.
כאן אני רוצה להפנות אתכם לשני אתרים ברשת (הכתובות רשומות בצד) האחד לבלוג של תומר שמתמחה בנושא של הפעלת בזק במרחק מן המצלמה... והשני הוא הסטרוביסט, אתר נוסף אך באנגלית (שפה נוספת שכדאי ללמוד) שגם הוא מתמחה בנושא ובהחט שווה ביקור...
אז במידה והתחשק לכם לבקר במקום, תצטרכו רכב, השמורה נמצאת על כביש מס' 38, כביש בית שמש - קריית גת. מול קיבוץ בית גוברין אתם פונים שמאלה (במידה ואתם מגיעים מכיוון בית שמש), ונכנסים לשטח של תל מרשה, מכאן נסיעה של מספר דקות בעקבות שילוט אל מערת הפעמון ואתם שם...
בשטח השמורה קיימים עוד מספר אתרים ששוים ביקור, מערכות של מבוכים תת קרקעים, מערות ששימוש כבתי בד, קולומבריום ואפילו מערה פולנית אחת, אך על אתרים נוספים בתל מרשה בפעם אחרת.
אז היות ואנשים קטנים התחילו לעשות צל גדול...
עד הפעם הבאה,
שלכם,
יונתן לוקימסון.
10 בינו׳ 2010
צילומי טבע מסביב לים המלח - חלק שלישי.
בהנחה שאנחנו ממשיכים משתי הנקודות הקודמות מצפון ים המלח. לאחר שיצאנו מעין פשח'ה, נתחיל לנסוע דרומה על כביש 90, על הדרך אפשר יהיה לראות מצד ימין של הכביש, סלע ענק שעליו חרוטות האותיות P.E.F (פלסטין אקספדיישן פאונד), זאת הנקודה שעליה סימנו את גובה ים המלח בשנת 1911, כמה מטרים טובים מכל הכביש הראשי.
הנקודה הבאה שנעצור בה, תהיה בצידו של הכביש לתצפית על הבולענים, (דרך אגב, במאמר מוסגר, אבל כל החלק הירוק שרואים מצד שמאל של הכביש הוא החלק הסגור של שמורת עין פשח'ה.) אין חשיבות מיוחדת לנקודת העצירה, אבל חייבים לעשות זאת בזהירות כי בכל זאת מדובר בכביש מהיר. לאחר שעצרנו בצד, ירדנו, חצינו את הכביש, אנחנו רואים מולנו את נוף הבולענים, אני לא ממליץ לרדת אל הבולענים, היות ואין לי את הידע או היכולת לחזות היכן יפתח הבולען הבא. אבל בקצרה על התופעה:
הבולענים נוצרים כתוצאה מנסיגתו של ים המלח, היום ורמת המליחות יורדת, והמעיינות שמגיעים אל ים המלח אינם מלוחים באותה רמה, אלא אפילו מתוקים (באופן יחסי), הם גורמים להמסה של שכבות מלח תת קרקעיות בעובי של כ10-
שתי הנקודות האחרונות שאני רוצה להציג נמצאות באזור המלונות.
הראשונה עין בוקק, לאחר נסיעה נוספת דרומה, מגיעים אל אזור המלונות, בתוך אזור המלונות, קיים מרכז מסחרי קטן (זה עם הארומה והמקדונלדס), אפשר לחנות שם או בחניון של המלון שנמצא מעליו, יורדים למטה אל התעלה, וחוצים את המנהרה מתחת לכביש, שכשלעצמה יכולה לשמש כלוקישן נהדר לצילומים. הליכה קצרה מובילה אותנו, אל מסלול קצר ויפהפה, שמוביל אותנו אל מפל קטן תוך כדי דשדוש במים, בהליכה בתוך נווה מדבר קלאסי, המקום שווה ביקור, בייחוד עכשיו כרשות הטבע רוצה לסגור אותו ולהתנות את הכניסה בתשלום.
ולסיום נקודה קטנה ואחרונה, ממש ביציאה הדרומית של אזור המלונות, אפשר לפנות שמאלה לכיוון החוף לאחר שיצאנו מתוך שטח בתי המלון, ומגיעים לאזור עם גושי מלח שהתגבשו למוצק (לא מומלץ לנסות ולצעוד עליהן). המקום יכול לשמש לצילומי צורות במלח, ויכולות לצאת תוצאות מאוד יפות ומעניינות מעבר לזה שהמקום יכול לשמש אחלה אתר לצילומי דוגמנות, זריחה, שקיעה, או זריחת ירח.
לסיום וסתם כבדרך אגב, אבל לכל אלו שרחצו בים המלח בעת שהייתם במלון. צר לי לאכזב אתכם, אבל שחיתם בברכת אידוי מספר חמש, חלקו הדרומי של ים המלח נעלם, לצערי, כבר בשנות ה60.
בפעם הבאה נחזור קצת לכיוון המרכז, ועד אז,
שלכם,
יונתן לוקימסון.
8 בינו׳ 2010
איים ירוקים בים המדבר-צילומי טבע מסביב לים המלח…
זהו המקום שרואים בו בצורה הכי
4 בינו׳ 2010
מצפון לים המלח-צומת הלידו
לאלו שיוצאים מתל אביב ונוסעים לים המלח, האופציות הקיימות הן לנסוע דרך ערד, אל דרום ים המלח, או הדרך השניה והיותר יפה, לדעתי, היא זאת שעוברת בירושלים. מתחילים בכביש 1, יוצאים לבכביש 443, משם יורדים בירושלים לכביש 9 דרך הגבעה הצרפתית (אנקדוטה עליה בסוף), וממנה עולים על כביש 1 ומגיעים איתו אל ים המלח, אז למה גררתי אותכם לכאן, נתחיל מזה שאני מאוד אוהב את המדבר ובייחוד את כל אזור מדבר יהודה וים המלח וכיום אחד הדברים העצובים שהולכים וקורים כאן בארץ הוא כל נושא התייבשות של ים המלח. נכון להיום ים המלח הולך ונעלם בקצב של יותר ממטר בשנה! ואת ההעלמות הזאת רואים בצורה יותר מדי יפה מהמלון לשעבר שהריסותיו עדיין עומדות בצומת הלידו.
אז מה בעצם היה כאן, החורבה, הנטושה כיום, נבנתה בתקופת המנדט כבית מלון. כאשר המדרגות שרואים בתחתית המבנה שימשו את אורחי המלון לירידה ישירה אל תוך מימיו של ים המלח.
לאחר מלחמת השחרור המקום ננטש, ושימש את הירדנים לצרכיהם שלהם. לאחר מלחמת ששת הימים חזרנו אל מקורותינו, והמקום שימש לאורך תקופה מסויימת כמוצב צבאי. כשנכנסים פנימה מעבר לנוף המשגע, אפשר לראות על קירות המלון העתק מצוייר של מפה צלבנית, שהעתיק בחור בשם שמעון כוכבי, כאשר עשה מילואים (ככל הנראה) במקום בשנת 73'.
כאשר עומדים על מרפסת הלידו, מקבלים תצפית יפה על עבר הירדן המזרחי, לדוגמא כשמסתכלים צפון-מזרחה רואים את הזיהוי הנוצרי ל הר נבו, המקום שעליו עמד משה כאשר הסתכל על הארץ שנאסר עליו להכנס אליה, אנקדוטה מעניינת היא שלאורך כביש 1, דרומית למעלה אדומים, ישנו מקום שנקרא נבי מוסא, האגדה הערבית טוענת שמשה ניסה "לעבוד" על הקב"ה ולהכנס לארץ ישראל, אולם בנקדוה הזאת פגש את מלאך המוות ששכנע אותו להכנס לתוך הארון.
בחזרה לעניינינו, הבזנט שתקוע על גבעה קטנה לא רחוק מהמרפסת הוא לא נק' גבול אלא המקום שבו היו מודדים את עומקו של ים המלח, מה שמחזיר אותנו אל מצבו של ים המלח, נושא נוסף שעולה לכותרות בזמן האחרון כבדרך אגב, הוא הנושא של תעלת הימים, חיבור בין ים סוף לבין ים המלח והובלת המים דרך צינור ענק על מנת להחזיר את האיזון הטבעי שבין ההתאדות לבין החזרת המים לטבע, נכון לעכשיו עיקר התייבשות של ים המלח נובעת כתוצאה מפעילות האדם, השמש מאדה את המים, אולם המים מהארנון (שרואים אותו בדרום מזרח) והירדן, ועין גדי (לצורך העניין) לא מגיעים אליו כתוצאה ממפעלים שונים דוגמאת המוביל הארצי אצלנו, ומפעלי המים הירדנים בצד השני. נכון לעכשיו מבחינת האקולוגים הפתרון זה נראה כסיוט במיטבו, היות ועד כה לא הצליחו ליצור איזון כימיקלי נכון בין מימי ים המלח למימי ים סוף.
בחזרה ללידו ולסביבה, לאחר התצפית על המקום, מעבר לנוף ולצבעים החמים ניתן להשתמש במקום ל
אז מה עוד יש בסביבה, קיבץ קלי"ה (קם לתחיה ים המוות), מערות קומראן, עין פש'חה (עיינות צוקים)- שמורת הטבע הנמוכה ביותר בעולם, ועוד...
בהמשך השבוע יצורף פוסט נוסף אודות עיינות צוקים, על מנת ליצור רצף סיורי לאלו שמגיעים לאזור ולא רוצים להסתובב חזרה ולנסוע שעתיים אחרי רבע שעה, אז בינתיים נישאר באזור ים המלח, ונתראה בהמשך.
שלכם,
יונתן לוקימסון
נ.ב: הגבעה הצרפתית שהזכרתי למעלה והסיפור עליה לפניכם: כולם יודעים ומכירים את הגבעה הצרפתית בתור "הגבעה הצרפתית" מה שאנשים לא יודעים הוא שבמקור השם המקורי והרשמי הוא גבעת שפירא, אז מאיפה מגיעים הצרפתים למקום? אז לצורך העניין נחזור אל תקופת המנדט הבריטי לתקופה שבמקום התגורר קצין בריטי בודד בשם מיסטר פרנץ', ומכאן תשלימו את ספור המעשה לבד.
2 בינו׳ 2010
פורטרטים במערת פער
בית הכנסת העתיק בברעם, שיום אחד אולי אכתוב גם עליו, מצודת כ"ח, תחנת משטרה בריטית ומסלול מאוד נחמד לצידה, מכאן אפשר לרדת לעמק החולה או לחזור חזרה לכיון פקיעין, על כל אחד מהם בעיתו ובזמנו, אעזוב אותכם כאן עם עוד פורטרט נוסף שצולם בתוך המערה, שוב בטכניקה של הקפצת אור מלמעלה אפשר ללחוץ על התמונה להגדלה.
1 בינו׳ 2010
אל בורות המים

בורות המים (כיום ללא מים), שימשו בעברם כ... אגרי מים, לאחר היווסדה של העיר רמלה, נוצרה בעיה, רמלה נמצאת כ40-50 מטר מעל לוד השכנה, ומורה מטבעה לשתות מאותם מי תהום שנמצאים באותו עומק, הווה אומר – לחפור בארות לעומק של עוד 40-50 מטר בקיצור, בעיה.
לצורך העניין נחזור קצת אחורה לראשיתה של רמלה. רמלה הנה העיר היחידה בארץ שנבנתה על ידי ערבים (נכון להיום המציאות קצת שונה;-), ככל הנראה בשנת 716 ותחילת הבניה מיוחסת לסולימאן אבן עבד (א)ל מלכ, שהיה מושל ג'ונד פלסטין מטעם בית אומיה (אחיו של החליף אל ואליד).
השם רמלה יצא מהמילה הערבית רמל-חול היות והעיר נבנתה על דיונות חול, מה שבסופו של דבר התברר כטעות פטאלית, היות שבנוסף לכך העיר נבנתה גם על קו שבר טקטוני (הסבר בעתיד), מה שגורם לחורבנה של במס' רעידות אדמה (749, 1033, 1068) שאחת מהן החריבה גם את המסגד הגדול וכיסתה את בורות המים שמתחתיו.
אז על מה אנחנו מדברים בעצם, עם בנייתה של רמלה, כעיר ערבית, נוצר הצורך לבנות גם מסגד – מקום תפילה, סולימאן, שהתחיל לבנות את המסגד הלבן\מסגד הארבעים ועוד שמות וסיפורים שנכרכו בו עם הזמן, עוזב את העולם עוד לפני שבניית המג מסתיימת ואת המסגד מסיים לבנות הישאם עבד (א)ל מלכ אחיו. כאשר ההיסטוריונים מתארים את המסגד, הם מדברים על אחד המבנים היפים שנבנו בעולם המוסלמי, מסגד גדול יותר מזה של דמשק, ובעל המחרב הגדול ביותר בעולם (למעט ירושלים), בכל מקרה שיחזור של המקום אפשר לראות במוזיאון רמלה. המגדל הלבן עצמו דרך אגב הוקם בשיקום ממלוכי של המקום, לאחר שחרב ברעידת אדמה ולא שוקם על ידי הצלבנים שהיו במקום בימי ממלכת ירושלים.
ירדנו אל בורות המים-
על בורות המים שיורדים אליהם מהרחבה שלפני המגדל הלבן (שהוא לא כל-כך לבן), מספרים שהגיעו עד ברכת הקשתות\ברכת הבת הכופרת או איך שלא תרצו (אי שם באזור רחוב הרצל (כ20 דק' הליכה)), בקיצור, שטח ענק. מתת למגדל הלבן קיימות שלוש ברכות שיכולות להכיל ביחד כ6200 קוב מים.
אז איל המים הגיעו לכאן? כבר אמרנו שחפירת בארות לא ממש הייתה אופציה בגלל עומקם של מי התהום, נביעות גדולות שיכולות להרוות עיר לא ממש קיימות באזור, נותר מענה אחד – להביא מים ממקור אחר, איך עושים את זה? בונים אמת מים. אז לצורך העניין נבנת אמת מים שמגיעה עד לאזור של גזר (שאריות אפשר לראות פה, במוזיאון רמלה ושם) ומביאה את המים אל בורות המים של רמלה.
אז איפה אנחנו נמצאים היום? המגדל הלבן נמצא ברחוב דני מס' בין שני בתי קברות מוסלמים הכניסה בתשלום (5-10 ₪) כשנכנסים לתוך השטח ניתן להסתובב בין הריסות המסגד הגדול, לעלות לתצפית על המגדל הלבן, או לרדת ישר אל בורות המים.
אז מה כן יש במקום? מעבר לחורבות התאורה, מדובר במבנה מהתקופה האיסלמית הקדומה שמצד אחד קריר ונעים, מצד שני מאוד לח, שמעוצב בתור מבנה קשתות שתומכות בתקרה, פתחי הבורות למעלה מאפשרים חדירה של אור טבעי מחד, והחושך השורר למטה מאפשר שימוש בתאורה מלאכותית שביחד או כל אחד לחוד יכולים לתת תוצאות יפות ומעניינות...
אז לסיכום: רחוב דני מס ברמלה, כניסה עולה שמונה שקלים עד כמה שזכור לי, אולם ניתן ומומלץ לקנות כרטיס משולב ב13 שקלים, המשלב כניסה למסגד, לברכת הקשתות ולמוזיאון רמלה (כדאי לתאם מראש), על הדרך מומלץ לבקר בשוק רמלה, ולהתענג על אירן (לבן טרוקי) חמוץ וקר בתוספת בורקס, או על איזה פלאפל...
אז תבקרו, תראו, תתרשמו ותהנו...
נקודה נוספת תחכה לכם כאן בשבוע הבא.
יונתן לוקימסון