‏הצגת רשומות עם תוויות טיולים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טיולים. הצג את כל הרשומות

11 בפבר׳ 2010

ועוד טיפה על בית גוברין...

פוסט לפני שאנחנו ממשיכים לנקודה הבאה, אני רוצה, ברשותכם, להקדיש פוסט נוסף לאזור של בית גוברין - תל מרשה. 
במידה ולא ביטאתי זאת מספיק בפרסום הקודם, השמורה מלאה באתרים שמאפשרים לבלות בו יום שלם. היות והשפלה מלאה במערות קרסטיות, בורות מים, מחצבות וכו'... השמורה נותנת לנו את האופציה לסייר במגוון די רחב מהן. לדוגמא המערה הפולנית, מערה אשר בתחילת דרכה שימשה כמחצבה, לאחר מכן כבור מים, והיום כמקום מלא אווירה לביקורים. המערה אשר נמצאות למעלה על התל (די בתחילת מסלול הסיור), זכתה להקרא בשם "המערה הפולנית" ולא, אין כאן פולניות שיושבות בחושך לבד אלא סיפור מהתקופה שלפני הקמת המדינה: בזמנו סיירה באזור קבוצה של חיילים פולנים, בינהם בחור צעיר, הידוע לימים כראש ממשלת ישראל - מנחם בגין. לאחר שהם ירדו לתוך המערה החליטו החיילים לציין את שהותם במקום. ולפי מיטב מסורת הנוער: חרתו את שמותיהם וכמובן את סמלה של פולין על סלע ענק הנמצא במערה, יש לציין שבסופו של דבר כאשר המשלחת עזבה את ארץ ישראל בגין נשאר מאחור והשאר היסטוריה.
מערות נוספות שנתגלו כאן הן מערות אמבטיה, ששימשו לרחצה, מספר די גדול של מערות ששימשו כבתי-בד, שמספר מהם שוחזרו, ויכולות להוות תבלין נחמד ברקע התמונה. בנוסף לכך ישנו מבוך די ארוך של מערות ששימשו כמחסנים, קולומבריומים (כמו שובך רק הרבה יותר גדול), ואפילו למגורים.
אבל המערה שאני רוצה להתייחס אליה הנה מערת קבורה של אפולופנס. כעיקרון בית הקברות של מרשה, משתרע מסביב לעיר, מצפון, מדרום-מערב וממזרח לה, עד כה נתגלו 45 מערות קבורה ונכון להיום ניתן לבקר בשתיים מהן ומדובר בשתי מערות קבורה מפוארות. לצורך העניין נכנס למערת הקבורה של אפולופנס, שנמצאת מאחורי אלת המסטיק הגדולה שמצלה על הכניסה לתוך המערה. אני לא רוצה להכנס כאן יותר מדי לדמותו של האיש, אז בואו נניח לו לנוח בשלום על משכבו באיזה מכון מחקר שהוא לא יהיה בו ונתרכז יותר במבנה. 
המערה נחצבה לשמש כאחוזת קבר משפחתית (סטייל מערת המכפלה שלנו). כאשר בראש המערה נמצא קברו של אבי המשפחה, אפולופנס שהיה כנראה אחד משליטי העיר בזמנו. מסביב לקברו נמצאים כוכי קבורה הרבה יותר קטנים, אשר שימשו לקבורת המקרובים או בני המשפחה שהחליטו לנוח במקום על משכבם. המערה עצמה הייתה מעוטרת בציורם המתארים בעלי חיים מוכרים יותר או מוכרים פחות הרבה מהם לקוחים מתוך המיתולוגיה האזורית (האשורית, הכנענית, האכדית וכו'..). לאחר גילוי המערה בשנת 1902 על ידי שודדי קברים, פרצו למקום ערבים תושבי בית ג'בריל, ובהוראת האימאם השחיתו את תמשיחי הקיר בארבע מערות קבורה שנתגלו באותו הזמן, על איסלאם מתון כבר דיברנו? בכל אופן מספר ימים לאחר מכן הגיעו למקום שני ארכאולוגים (פיטרס ותירש), ובעזרת הדומיניקנים שחפרו במקום צילמו את המקום ושיחזרו בתמונות את המקום לפני ההשחתה, מזל שהמציאו את המצלמה, כי את כל עבודת התיעוד הם עשו בתוך שלושה ימים, את השחזור של הציורים הצליחו לבצע על שתי מערות, בשתי המערות האחרות שהושחתו הדבר לא היה ניתן לביצוע, מאז עבר הזמן, והיות והמערה נפתחה לאוויר ולאור הלכו שאריות הציורים ודהו.
עברו אי אלו שנים ובשנת 1993 הוחלט לשקם את המקום לטובת ביקורי הציבור במקום, העיטורים שוחזרו על סמך אותם צילומים ואיורים משנת 1902 וקובעו על לוחות בתוך המערה, וכמו שאומרים אצלנו חזרה עטרה ליושנה.
לצערי עקב אופי הביקור שלי במקום לא יצא לי לצלם יותר מדי במקום בעיקר עקב חוסר זמן, התמונה שאתם רואים למעלה צולמה בתוך אחד מאותם כוכי הקבורה שמסביב לקברו של אפולופנס, בשימוש בפלאש חשוף מאחורי גבו של נירו שהסכים להכנס לכוך, מה שנתן את התאורה האחורית ויצר תמונה די מיוחדת לפי דעתי. בכל מקרה על מנת לצלם במקום מומלץ להביא פלאש כי למרות שהמערה מוארת בתאורה מלאכותית וקמצוץ האור הנכנס פנימה אינם מאפשרים צילום נוח ללא אמצעי עזר.
לאחר שביקרתם במערה הצידונית, היא מערת אפולופנוס. אני מציע לכם לקפוץ לבית גוברין, שאריות הישוב הצלבני-רומי שנמצא בצידו השני של כביש בית שמש - קריית גת.
הביקור במקום כלול בתוך התשלום לבית מרשה ומה יותר טוב מאשר לקבל שני אתרים במחיר אחד?
בבית גוברין, היישוב הרומי תמצאו קולוסאום כמעט מושלם, חורבות של מבנים רומאים וצלבניים ואם נשאר לכם כוח לגשת אל ה"מאחורה" של המקום, תמצאו במקום כנסייה צלבנית שהייתה למסגד, שהייתה ל... 
נו טוב, תשאירו גם משהו לדמיון
בכל אופן על מנת לטייל בתל מרשה מומלץ להגיע עם רכב על מנת להתנייד בין הנקודות השונות, מדובר בתא שטח גדול. הכניסה למקום הנה בתשלום (כמו בכל הגנים הלאומיים).
וממש לפני סיום אני רוצה להעלות נושא כאוב שעלה בפורמים השונים, נראה שלאחורנה נוצר צורך לוודא שהגן הלאומי באמת פתוח על מנת לבקר בו, לפני כשנתיים גם פורסמה כתבה בYnet על ארועיים בגנים לאומיים, נראה כאילו כל מי שיש לו כסף יכול לקנות את הגן הלאומי לעצמו, גם עם זה ליום אחד, והמילה נכס "לאומי" מאבדת כאן כל ערך.
אז עד הפעם הבאה, ונקווה לטוב,
שלכם,
יונתן לוקימסון.

9 בפבר׳ 2010

מערת הפעמון

הפעם נוסעים לשפלה! אם להיות יותר ספציפי בית גוברין ואם אתם ממש רוצים לרדת לפרטים, תקראו את הכותרת.
וכאשר אני מדבר על אזור השפלה אני מדבר גאולוגית. אבל היות ולא כולם דוברים את השפה, אני רוצה לתת לכם מספר קצר של מונחים אשר יתנו לכם את האופציה להסתדר באזור.
אז נתחיל מחלוקת סוגי הסלעים, אינכם צריכים לדעת את כל סוגי הסלעים, יש יותר מדי. אתם גם לא צריכים לדעת גם איך מזהים כל סלע וסלע, אני אתייחס לשניים, הגיר והקירטון, שניהם סלעי משקע ימיים, מה שאומר שהם נוצרים מתחת לפני הים. מסקנה: היות ויש כאן הרבה סלעי גיר וקירטון, סימן שהיה כאן פעם ים. שלב הבא: הזיהוי של סלעי משקע ימיים מתבצע באמצעות זיהוי שיכוב פני הקרקע, צבעים שונים וקווים המסמנים את סופה של שכבה אחת ותחילתה של השיכבה האחרת אומרים לי שוב: סלע משקע ימי. וכמובן ההבדל שהכי חשוב להבין הוא ההבדל שבין הגיר לקירטון, נתחיל מהצבע, את הגיר אני בטוח שכולכם מכירים, צבעו נובח, דהיינו צהבהב. הקירטון לעומתו הרבה יותר בהיר. אבל ההבדל הכי משמעותי הוא ביכולת החילחול של הסלע, לצורך העניין נשווה אותם לשני סוגי ספוג. הגיר נחשב לסלע קשה הנותן למים לחלחל די בקלות דרך סדקיו. הקירטון לעומתו נחשב לסלע רך הנחשב למקום מעולה לשמור בתוכו מים, דהיינו בורות. איך אנחנו משוים את זה לספוג, תחשבו על ספוג עם חורים גדולים, ברגע שאנחנו נרים אותו מהדלי, כל המים יזלו ממנו - זהו הגיר שלנו מולו נציב ספוג המלא בחורים קטנים וצפופים במידה ונרים אותו מתוך הדלי המלא במים, כמו המים שתעבור דרכו תהיה הרבה יותר קטנה. זהו עכשיו אחרי שלמדנו את השפה החדשה אנחנו יכולים להתחיל.
אזור השפלה, הנו אזור מלא במערות, אני בטוח שכולם היו במערת הנטיפים (מערה קרסטית שנוצרה תוך כדי המסת סלע הגיר, במהלך חלחול המים) בגיל כזה או אחר בלימודיהם בבית הספר, לא הייתם? רוצו לראות. בכל מקרה מערות קרסטיות למרות שהן יפהפיות ומעניינות, אינן מעסיקות אותנו ביום הזה, הפעם אני רוצה לקפוץת למערה מסוג אחר, מערת פעמון.
מערת הפעמון נמצאת בתוך שטחה של שמורת בית גוברין - תל מרשה. זוהי מערה שצורתה (כמה מפתיע) כצורת פעמון - צר מלמעלה, רחב למטה. אז עם הסברנו איך נוצרה מערת הנטיפים, אני רוצה להקדיש דקה להיווצרותה של מערת הפעמון: מערת הפעמון איננה מערה טבעית, הקירות חלקים מדי, המבנה מסודר מדי, והצלבים והכיתובים לאורך הגבהים השונים לא משאירים יותר מדי מקום לשאלות, מדובר במערה מעשה ידי אדם...
אז למה שאנשים ירצו לחצוב מערה כזאת? מה שלא סיפרתי לכם עדיין הוא, שהמקום נמצא בשטחה של שמורת בית גוברין. השמורה שמאחדת בתוכה את בית גוברין העתיקה ואת תל מרשה בנויה מאבני קירטון, ונראה כי המקום שבו אנחנו נמצאים שימש למעשה כמחצבה לאותן אבני קירטון, בתקופות כאלה ואחרות לאורך ההיסטוריה.
שיטות הכרייה שהופעלו כאן היא מעניינות, נראה שבמקום לחצוב באלכסון, הופעלה כאן שיטה אחרת, אדם הורד על גבי ריתמה כלפי מטה וחצב בסלע, יכול להיות שהיו מספר אנשים שחצבו כאן בו זמנית, אבל תנסו לדמיין שכל החלל כאן במקום היה ממולא בסלע הקירטון.
עם הזמן נוצרה במקום אקוסטיקה מדהימה, בביקורי במקום יצא לי לשמוע זמר אופרה הבודק את המקום והתוצאה אני חייב לציין מרשימה...
אז מה מבחינת צילום, לאלו שיודעים מה לעשות, אני מניח שאתם כבר בונים לעצמכם סטים לצילום בראש איפה להעמיד את המודל, ובאיזה זווית להניח את הפלאש, לאלו שפחות יודעים על מה אני מדבר, כאן המקום לדבר קצת על טכניקה.
באופן אישי, אני מאוד אוהב להפעיל את הפלאשים שלי  "מרחוק" או מהצד, אני חושב שאני מקבל תמונות יותר יפות ויותר מעניינות מבחינת תאורה, רקע, דמות ומה שלא תרצו, נכון ישנם כאלה שמגדירים את עצמם כבעלי חרדת מבזקים, אולם אני פחות או יותר התמכרתי לנושא, התחלתי לצלם עם הSX10 של קנון לפני קצת יותר משנה לאחר כמה חודשים הוספתי משדר רדיו (רדיו סלייב) ומבזק (פלאש בלעז), ומאז הלכתי והשתדרתי, קצת פה וקצת שם ואני ממשיך לשחק עם הציוד הזה בהנאה גדולה (נכון להיום שני פלאשים רדיו סלייבים ועוד כמה פיצ'פקס), החלונות שאופציית המבזקים פתחה לי רק הלכו וגדלו עם הזמן, ואני מנסה להוציא את המבזק בכ הזדמנות שנקראת לי בדרך...
אחד הדברים שאהבתי במערת הפעמון הוא האופציה האין סופית לאותם משחקי תאורה. מצד אחד מדובר במערה, אבל כזאת שאיננה חשוכה לגמרי היות ודרך הפתחים בתקרה (מהם היו נכנסים החוצבים) נכנס אור שמש ומאיר אותה באור נעים, עם כי לא כזה שמספיק לצלם בצמצם סגור ומהירות גבוהה. מצד שני המרחבים העצומים של המערה נותנים את האופציה לסידורי תאורה ותנועה כל כך גדולים שזה מדהים אילו פרוייקטים אפשר יהיה להרים במקום הזה.
דוגמאות לצילומים אתם יכולים לראות בצד את נירו מחזיק בפלאש, או אחד כזה שמאיר עליו מלמטה, את מה שאתם יכולים לעשות במקום, אל תשאירו בדמיון, אלא פשוט תגיעו למקום ותתחילו לצלם.
כאן אני רוצה להפנות אתכם לשני אתרים ברשת (הכתובות רשומות בצד) האחד לבלוג של תומר שמתמחה בנושא של הפעלת בזק במרחק מן המצלמה... והשני הוא הסטרוביסט, אתר נוסף אך באנגלית (שפה נוספת שכדאי ללמוד) שגם הוא מתמחה בנושא ובהחט שווה ביקור...
אז במידה והתחשק לכם לבקר במקום, תצטרכו רכב, השמורה נמצאת על כביש מס' 38, כביש בית שמש - קריית גת. מול קיבוץ בית גוברין אתם פונים שמאלה (במידה ואתם מגיעים מכיוון בית שמש), ונכנסים לשטח של תל מרשה, מכאן נסיעה של מספר דקות בעקבות שילוט אל מערת הפעמון ואתם שם...
בשטח השמורה קיימים עוד מספר אתרים ששוים ביקור, מערכות של מבוכים תת קרקעים, מערות ששימוש כבתי בד, קולומבריום ואפילו מערה פולנית אחת, אך על אתרים נוספים בתל מרשה בפעם אחרת.
אז היות ואנשים קטנים התחילו לעשות צל גדול...
עד הפעם הבאה,
שלכם,
יונתן לוקימסון.

10 בינו׳ 2010

צילומי טבע מסביב לים המלח - חלק שלישי.


בהמשך לסיור מסביב לים המלח, אני רוצה להתמקד בעוד שלוש נקודות שבהן נסיים את הסיור מסביב לים המלח.

בהנחה שאנחנו ממשיכים משתי הנקודות הקודמות מצפון ים המלח. לאחר שיצאנו מעין פשח'ה, נתחיל לנסוע דרומה על כביש 90, על הדרך אפשר יהיה לראות מצד ימין של הכביש, סלע ענק שעליו חרוטות האותיות P.E.F (פלסטין אקספדיישן פאונד), זאת הנקודה שעליה סימנו את גובה ים המלח בשנת 1911, כמה מטרים טובים מכל הכביש הראשי.

הנקודה הבאה שנעצור בה, תהיה בצידו של הכביש לתצפית על הבולענים, (דרך אגב, במאמר מוסגר, אבל כל החלק הירוק שרואים מצד שמאל של הכביש הוא החלק הסגור של שמורת עין פשח'ה.) אין חשיבות מיוחדת לנקודת העצירה, אבל חייבים לעשות זאת בזהירות כי בכל זאת מדובר בכביש מהיר. לאחר שעצרנו בצד, ירדנו, חצינו את הכביש, אנחנו רואים מולנו את נוף הבולענים, אני לא ממליץ לרדת אל הבולענים, היות ואין לי את הידע או היכולת לחזות היכן יפתח הבולען הבא. אבל בקצרה על התופעה:
הבולענים נוצרים כתוצאה מנסיגתו של ים המלח, היום ורמת המליחות יורדת, והמעיינות שמגיעים אל ים
המלח אינם מלוחים באותה רמה, אלא אפילו מתוקים (באופן יחסי), הם גורמים להמסה של שכבות מלח תת קרקעיות בעובי של כ10-20 מטר, כתוצאה מכך נוצרת שכבת קרקע דקה יחסית שלא יכולה לשאת בעומס ובסופו של דבר צונחת פנימה ויוצרת את הבולען. הצבעים השונים שרואים בתוך הבולען הנם תמיסות של חומרים שונים בקרקע, דוגמת תחמוצות ברזל או גופרית שמתערבבות עם המים ויוצרות את השלוליות הצבעוניות.

שתי הנקודות האחרונות שאני רוצה להציג נמצאות באזור המלונות.

הראשונה עין בוקק, לאחר נסיעה נוספת דרומה, מגיעים אל אזור המלונות, בתוך אזור המלונות, קיים מרכז מסחרי קטן (זה עם הארומה והמקדונלדס), אפשר לחנות שם או בחניון של המלון שנמצא מעליו, יורדים למטה אל התעלה, וחוצים את המנהרה מתחת לכביש, שכשלעצמה יכולה לשמש כלוקישן נהדר לצילומים. הליכה קצרה מובילה אותנו, אל מסלול קצר ויפהפה, שמוביל אותנו אל מפל קטן תוך כדי דשדוש במים, בהליכה בתוך נווה מדבר קלאסי, המקום שווה ביקור, בייחוד עכשיו כרשות הטבע רוצה לסגור אותו ולהתנות את הכניסה בתשלום.

ולסיום נקודה קטנה ואחרונה, ממש ביציאה הדרומית של אזור המלונות, אפשר לפנות שמאלה לכיוון החוף לאחר שיצאנו מתוך שטח בתי המלון, ומגיעים לאזור עם גושי מלח שהתגבשו למוצק (לא מומלץ לנסות ולצעוד עליהן). המקום יכול לשמש לצילומי צורות במלח, ויכולות לצאת תוצאות מאוד יפות ומעניינות מעבר לזה שהמקום יכול לשמש אחלה אתר לצילומי דוגמנות, זריחה, שקיעה, או זריחת ירח.

לסיום וסתם כבדרך אגב, אבל לכל אלו שרחצו בים המלח בעת שהייתם במלון. צר לי לאכזב אתכם, אבל שחיתם בברכת אידוי מספר חמש, חלקו הדרומי של ים המלח נעלם, לצערי, כבר בשנות ה60.

בפעם הבאה נחזור קצת לכיוון המרכז, ועד אז,

שלכם,

יונתן לוקימסון.




8 בינו׳ 2010

איים ירוקים בים המדבר-צילומי טבע מסביב לים המלח…


בהמשך לפוסט הקודם, לאחר הביקור בלידו, אחרי השעתיים וחצי שביליתם בנסיעה והגעתם למסקנה שחבל להסתובב אחרי רבע שעה, בחזרה לכיוון ירושלים, ואתם מחפשים אופציה נוספת להעביר את היום, אתם מוזמנים לעין פשח'ה – היא עיינות צוקים.
עין פשח'ה היא השמורה הנמוכה ביותר בעולם, נכון להיום 422- מתחת לגבה פני הים והיא הולכת וגדלה יותר ויותר עם התייבשותו של ים המלח. השמורה שוכנת כאמור על חופו ל ים המלח, וניזונה ממענינות ההעתק הזורמים אל ים המלח.
אז מה הם מעיינות ההעתק? לצורך העניין נצטרך לחזור קצת אחורה בזמן, בערך חמישה מיליון שנים, הצלחתם? יופי. עכשיו תחברו בין הצד המזרחי של ים המלח (ממלכת ירדן), לבין הצד שלנו של ים המלח, הצלחתם? יופי. עכשיו יצא לנו הר אחד גדול, עכשיו אחרי כל המאמץ שעשינו, תזעזעו קצת את ההר ותחתכו אותו בסכין (קצת עקומה), ויצא לכם האגן של ים המלח! שהוא חלק מהשבר הסורי אפריקאי. אז מה יש לנו כאן למעשה, יש הר אחד שהתחלק לשניים כאשר צד אחד נמצא בידינו, צד שני בממלכת ירדן, ובאמצע נמצא ים המלח, כנ"ל לגבי מעיינות שנמצאו מתחת לפני השטח, שחצי מהם נמצא בצד שלנו וחצי מהם נמצא בצד השני, "יענתו" העתק, עד כאן בנוגע להעתקים.
השמורה עצמה מתחלקת לשלושה חלקים, החלק הראשון פתוח לכלל הקהל והוא כולל אתר ארכיאולוגי, שבו כנראה הפיקו את בושם האפרסמון (לא מהפרי, אלא השיח), שהוא חלק שאולי יעניין את חלקכם, אבל לא בשביל זה הגענו לכאן, בנוסף יש במקום ספסלים וכן ברכות שכשוך לילדים, בקיצור מקום שאפשר לשרוף בו בכיף חצי יום בחופש עם הילדים.
החלק השני שכולל כשני שלישים מהשמורה הינו חלק סגור לקהל ובו נותנים לטבע "להתפרע".
והחלק השלישי שבשבילו הבאתי אתכם לכאן, לצורך "סשן" של צילומי טבע, שנקרא "השמורה החבויה". קצת מנהלות לפני שנכנסים אל תוך השמורה, אם חשקה נפשכם להיכנס לשמורה, אתם חייבים לתאם זאת מראש, היות והכניסה לשמורה אפשרית בהדרכה או בליווי מדריך בלבד. בדרך כלל בתקופות החגים, כמו בחול המועד של פסח וסוכות קיימות במקום הדרכות שיוצאות כל שעה, הכניסה לאתר הנה בתשלום כמו בכל שאר האתרים של רשות הטבע והגנים.
בכל מקרה כשנכנסים לשטח השמורה החבויה, אפשר לראות את סימני השריפה שהייתה כאן לפני כשנתיים (כתוצאה מנפילת פצצת תאורה). לאחר הליכה של מספר דקות מגיעים למעיינות זורמים, כאשר פה ושם אפשר לראות בשטח מעיינות שיבשו מסיבות כאלה ואחרות. בהמשך הדרך אנחנו מגיעים לאגם, שהוא מקום נהדר הן להפסקה הן לצילומים.
האגם עצמו הוא אגם מלאכותי שנחפר בהוראתו של מלך ירדן, ששתל במקום גם גנן שיטפל ויטפח את חלקת "גן העדן" הזאת שנמצאת באמצע המדבר, בתוך האגם שוחים דגים שונים. וכאן המקום לציין שאסור אכול בשטח השמורה, להאכיל את בעלי החיים או להיכנס לתוך המים או להכניס איבר או גפה כלשהי לתוך המים.
אני לא רוצה להיכנס כאן יותר מדי לתוך עולם החי והצומח בשמורה, אבל ברצוני לציין שני דברים, הראשון הוא היות המקום גן עדן לצלמי המאקרו שבין הקוראים, במקום קיים מגוון מאוד מעניין של חרקים כאשר שני זנים מעניינים לצורך הדוגמא הם הנמלה האורגת, וחיפושית בעלת ה"צבע מטמטם" כמו שהגדירו לי אותה פעם, בשם ברקנית האשל (http://tinyurl.com/yd4qcw2 - ויקיפדיה).
הנקודה השניה שאני רוצה להציג מבחינת מבחר החי והצומח הוא דג בשם נאווית ים המלח, דג שחי במים המליחים שבשמורה, המיוחד בדג הזה הוא העובדה שלעיתים הוא נוטה להסחף אל תוך ים המלח ושם הוא יכול לשרוד עד 48 שעות בניסיון לחזור אל המים המליחים שבשמורה, כמובן במידה והוא לא יצליח לעשות זאת הוא יהפוך לדג מלוח, אז מי אמר שאין חיים בים המלח?
בהמשך הסיור בשמורה, עם התקדמות השביל שבזמנו הלך ונפתח אל ים המלח, אנחנו מגיעים אל הגהנום:
זהו המקום שרואים בו בצורה הכי
ברורה את ההבדל שבין הגן-עדן – מאחורינו, לגהנום – מלפנינו.
כעיקרון אין כניסה תוך השטח הסטרילי הזה מחשש לנפילה לתוך בולענים, אבל לידע כללי המקום שאנחנו רואים היה עד לפני מספר שנים מתחת לים. בעקבות התייבשותו של ים המלח, נוצרה קרקע בעלת ריכוז מלחים גבוה שנמצא בקרקע, נוצר מצב של קרקע סטרילית, דהיינו שום דבר אינו יכול לגדול או להתקיים במקום.
בהליכה קצרה נוספת, של מספר דקות בין שדרת קנים (אין דבר כזה קנה סוף!), מסתיים הסיור בתוך השמורה החבויה, יוצאים החוצה, הדלת ננעלת מאחרינו ואפשר להמשיך אל הנקודה הבאה.
בתחילת השבוע הבא, נסייר בעין בוקק, ובזה אני אסגור את הסיור באזור ים המלח, בינתיים, תעלו למצדה, תטיילו בעין גדי, ונתראה בשבוע הבא,
שלכם,
יונתן לוקימסון.


4 בינו׳ 2010

מצפון לים המלח-צומת הלידו



צומת הלידו נמצאת בצפון ים המלח, ומפגישה בין כביש 90 (הכביש הארוך ביותר במדינה) לבין כביש מספר 1, מוכר יותר בתור כביש ת"א-י-ם, אז איך מגיעים למקום?
לאלו שיוצאים מתל אביב ונוסעים לים המלח, האופציות הקיימות הן לנסוע דרך ערד, אל דרום ים המלח, או הדרך השניה והיותר יפה, לדעתי, היא זאת שעוברת בירושלים. מתחילים בכביש 1, יוצאים לבכביש 443, משם יורדים בירושלים לכביש 9 דרך הגבעה הצרפתית (אנקדוטה עליה בסוף), וממנה עולים על כביש 1 ומגיעים איתו אל ים המלח, אז למה גררתי אותכם לכאן, נתחיל מזה שאני מאוד אוהב את המדבר ובייחוד את כל אזור מדבר יהודה וים המלח וכיום אחד הדברים העצובים שהולכים וקורים כאן בארץ הוא כל נושא התייבשות של ים המלח. נכון להיום ים המלח הולך ונעלם בקצב של יותר ממטר בשנה! ואת ההעלמות הזאת רואים בצורה יותר מדי יפה מהמלון לשעבר שהריסותיו עדיין עומדות בצומת הלידו.
אז מה בעצם היה כאן, החורבה, הנטושה כיום, נבנתה בתקופת המנדט כבית מלון. כאשר המדרגות שרואים בתחתית המבנה שימשו את אורחי המלון לירידה ישירה אל תוך מימיו של ים המלח.
לאחר מלחמת השחרור המקום ננטש, ושימש את הירדנים לצרכיהם שלהם. לאחר מלחמת ששת הימים חזרנו אל מקורותינו, והמקום שימש לאורך תקופה מסויימת כמוצב צבאי. כשנכנסים פנימה מעבר לנוף המשגע, אפשר לראות על קירות המלון העתק מצוייר של מפה צלבנית, שהעתיק בחור בשם שמעון כוכבי, כאשר עשה מילואים (ככל הנראה) במקום בשנת 73'.
כאשר עומדים על מרפסת הלידו, מקבלים תצפית יפה על עבר הירדן המזרחי, לדוגמא כשמסתכלים צפון-מזרחה רואים את הזיהוי הנוצרי ל הר נבו, המקום שעליו עמד משה כאשר הסתכל על הארץ שנאסר עליו להכנס אליה, אנקדוטה מעניינת היא שלאורך כביש 1, דרומית למעלה אדומים, ישנו מקום שנקרא נבי מוסא, האגדה הערבית טוענת שמשה ניסה "לעבוד" על הקב"ה ולהכנס לארץ ישראל, אולם בנקדוה הזאת פגש את מלאך המוות ששכנע אותו להכנס לתוך הארון.
בחזרה לעניינינו, הבזנט שתקוע על גבעה קטנה לא רחוק מהמרפסת הוא לא נק' גבול אלא המקום שבו היו מודדים את עומקו של ים המלח, מה שמחזיר אותנו אל מצבו של ים המלח, נושא נוסף שעולה לכותרות בזמן האחרון כבדרך אגב, הוא הנושא של תעלת הימים, חיבור בין ים סוף לבין ים המלח והובלת המים דרך צינור ענק על מנת להחזיר את האיזון הטבעי שבין ההתאדות לבין החזרת המים לטבע, נכון לעכשיו עיקר התייבשות של ים המלח נובעת כתוצאה מפעילות האדם, השמש מאדה את המים, אולם המים מהארנון (שרואים אותו בדרום מזרח) והירדן, ועין גדי (לצורך העניין) לא מגיעים אליו כתוצאה ממפעלים שונים דוגמאת המוביל הארצי אצלנו, ומפעלי המים הירדנים בצד השני. נכון לעכשיו מבחינת האקולוגים הפתרון זה נראה כסיוט במיטבו, היות ועד כה לא הצליחו ליצור איזון כימיקלי נכון בין מימי ים המלח למימי ים סוף.
בחזרה ללידו ולסביבה, לאחר התצפית על המקום, מעבר לנוף ולצבעים החמים ניתן להשתמש במקום לצילומי פורטרטים, המקום מתאים גם מהבחינה שהוא מכיל מצד אחד מקומות חשופים לשמש והן מקומות מוצלים, באופן כללי אני אוהב את המקום לעצירה לתצפית והן להפסקה לטובת פק"ל קפה.
אז מה עוד יש בסביבה, קיבץ קלי"ה (קם לתחיה ים המוות), מערות קומראן, עין פש'חה (עיינות צוקים)- שמורת הטבע הנמוכה ביותר בעולם, ועוד...
בהמשך השבוע יצורף פוסט נוסף אודות עיינות צוקים, על מנת ליצור רצף סיורי לאלו שמגיעים לאזור ולא רוצים להסתובב חזרה ולנסוע שעתיים אחרי רבע שעה, אז בינתיים נישאר באזור ים המלח, ונתראה בהמשך.

שלכם,
יונתן לוקימסון

נ.ב: הגבעה הצרפתית שהזכרתי למעלה והסיפור עליה לפניכם: כולם יודעים ומכירים את הגבעה הצרפתית בתור "הגבעה הצרפתית" מה שאנשים לא יודעים הוא שבמקור השם המקורי והרשמי הוא גבעת שפירא, אז מאיפה מגיעים הצרפתים למקום? אז לצורך העניין נחזור אל תקופת המנדט הבריטי לתקופה שבמקום התגורר קצין בריטי בודד בשם מיסטר פרנץ', ומכאן תשלימו את ספור המעשה לבד.



2 בינו׳ 2010

פורטרטים במערת פער





אני יודע שהאתר הבא קצת רחוק, וכל זה רק בשביל לצלם פורטרטים (דיוקנאות בעברית), אבל במידה ואתם בכל זאת נמצאים כבר בסביבה, המקום שווה ביקור, אז מה היא בעצם מערת פער?

מערת פער הנה דולינה (ברוסית עמק), בגאולוגית מערה קרסטית (שנוצרה כתוצאה מהמסה של הסלע), שלא הצליחה להחזיק את עצמה ובאיזה שהוא שלב התקרה החליטה לפגוש את הרצפה, מאז עברו אי אלו שנים, והמקום הפך לחורשה שקועה באדמה עם מערה הנמשכת פנימה אל מעבה האדמה, ונותנת משחקי או וצל מעניינים דוגמאת התמונה מימין שצולמה באור טבעי, הנוצרים כתוצאה מהצל הנופל מהעצים.
בעיתות החורף המקום מוצף ולא מומלץ לביקור ויכול להיות אפילו מסוכן, מי הגשמים שנאגרים כאן נכנסים אל תוך המערה, באמצעות השיפוע, ומחלחלים אט אט אל שכבת מי התהום, ואין איש יודע איה מוצאם, אחת האגדות מספרת על כך שגובה המס בפקיעין נזרק פעם כאן אל תוך המערה, וכשחזרו בני הכפר גילו אותו עומד בפתח המעיין, ועד סיפורים כגון זה.
את התמונה משמאל צילמתי בתוך המערה עצמה, כאשר הפלאש הוקפץ מתקרת המערה ונתן תאורה יפה הן לרקע והן לנירו, שעמד במקום בטעות.
אפשר להכנס אל תוך המערה, ולחקור אותה לעומק, אולם ככל שמתקדמים בה יותר כך היא הולכת ונעשית צרה יותר ויותר, מה שבסופו של דבר מחייב את החוקרים ומחפשי ההרפקאות למינהם לשוב לאחור על עקבותיהם.


אז איפה אנחנו נמצאים: פחות או יותר מול קיבוץ סאסא על כביש 899 בין הקילומטר ה30 ל 31 מפת סימון שבילים מס' 2. קיימת חניה מול המערה מתחת לשטח של קיבוץ סאסא, חוצים את הכביש (בזהירות), ונכנסים לתוך שביל המוביל אל המערה, הביקור מומליץ במקום הוא בקיץ בסתיו או באביב, בחורף כמו שכבר אמרתי בעונת הגשמים המקום מוצף ומסוכן בגלל בורות פתוחים בשטח.

אז אם אתם כבר באזור ושואלים את עצמכם מה עוד אפשר לעשות כאן אז הנה כמה המלצות:
בית הכנסת העתיק בברעם, שיום אחד אולי אכתוב גם עליו, מצודת כ"ח, תחנת משטרה בריטית ומסלול מאוד נחמד לצידה, מכאן אפשר לרדת לעמק החולה או לחזור חזרה לכיון פקיעין, על כל אחד מהם בעיתו ובזמנו, אעזוב אותכם כאן עם עוד פורטרט נוסף שצולם בתוך המערה, שוב בטכניקה של הקפצת אור מלמעלה אפשר ללחוץ
על התמונה להגדלה.
בהמשך השבוע תחכה לכם נקודה נוספת,
שלכם,
יונתן לוקימסון.

1 בינו׳ 2010

אל בורות המים



אחד המקומות היפים, המעניינים והמלוכלכים בארץ שבהם ביקרתי הוא בורות המים ברמלה.
בורות המים (כיום ללא מים), שימשו בעברם כ... אגרי מים, לאחר היווסדה של העיר רמלה, נוצרה בעיה, רמלה נמצאת כ40-50 מטר מעל לוד השכנה, ומורה מטבעה לשתות מאותם מי תהום שנמצאים באותו עומק, הווה אומר – לחפור בארות לעומק של עוד 40-50 מטר בקיצור, בעיה.
לצורך העניין נחזור קצת אחורה לראשיתה של רמלה. רמלה הנה העיר היחידה בארץ שנבנתה על ידי ערבים (נכון להיום המציאות קצת שונה;-), ככל הנראה בשנת 716 ותחילת הבניה מיוחסת לסולימאן אבן עבד (א)ל מלכ, שהיה מושל ג'ונד פלסטין מטעם בית אומיה (אחיו של החליף אל ואליד).
השם רמלה יצא מהמילה הערבית רמל-חול היות והעיר נבנתה על דיונות חול, מה שבסופו של דבר התברר כטעות פטאלית, היות שבנוסף לכך העיר נבנתה גם על קו שבר טקטוני (הסבר בעתיד), מה שגורם לחורבנה של במס' רעידות אדמה (749, 1033, 1068) שאחת מהן החריבה גם את המסגד הגדול וכיסתה את בורות המים שמתחתיו.



אז על מה אנחנו מדברים בעצם, עם בנייתה של רמלה, כעיר ערבית, נוצר הצורך לבנות גם מסגד – מקום תפילה, סולימאן, שהתחיל לבנות את המסגד הלבן\מסגד הארבעים ועוד שמות וסיפורים שנכרכו בו עם הזמן, עוזב את העולם עוד לפני שבניית המג מסתיימת ואת המסגד מסיים לבנות הישאם עבד (א)ל מלכ אחיו. כאשר ההיסטוריונים מתארים את המסגד, הם מדברים על אחד המבנים היפים שנבנו בעולם המוסלמי, מסגד גדול יותר מזה של דמשק, ובעל המחרב הגדול ביותר בעולם (למעט ירושלים), בכל מקרה שיחזור של המקום אפשר לראות במוזיאון רמלה. המגדל הלבן עצמו דרך אגב הוקם בשיקום ממלוכי של המקום, לאחר שחרב ברעידת אדמה ולא שוקם על ידי הצלבנים שהיו במקום בימי ממלכת ירושלים.


ירדנו אל בורות המים-
על בורות המים שיורדים אליהם מהרחבה שלפני המגדל הלבן (שהוא לא כל-כך לבן), מספרים שהגיעו עד ברכת הקשתות\ברכת הבת הכופרת או איך שלא תרצו (אי שם באזור רחוב הרצל (כ20 דק' הליכה)), בקיצור, שטח ענק. מתת למגדל הלבן קיימות שלוש ברכות שיכולות להכיל ביחד כ6200 קוב מים.
אז איל המים הגיעו לכאן? כבר אמרנו שחפירת בארות לא ממש הייתה אופציה בגלל עומקם של מי התהום, נביעות גדולות שיכולות להרוות עיר לא ממש קיימות באזור, נותר מענה אחד – להביא מים ממקור אחר, איך עושים את זה? בונים אמת מים. אז לצורך העניין נבנת אמת מים שמגיעה עד לאזור של גזר (שאריות אפשר לראות פה, במוזיאון רמלה ושם) ומביאה את המים אל בורות המים של רמלה.

אז איפה אנחנו נמצאים היום? המגדל הלבן נמצא ברחוב דני מס' בין שני בתי קברות מוסלמים הכניסה בתשלום (5-10 ₪) כשנכנסים לתוך השטח ניתן להסתובב בין הריסות המסגד הגדול, לעלות לתצפית על המגדל הלבן, או לרדת ישר אל בורות המים.



בבורות המים (מומלץ להביא פנס), עד לפני מספר שנים אפשר היה לראות במקום את התפאורה ששימשה לצילומי הסרט קוני למל (חסמב"ה צולם בברכת הקשתות ולא כאן), אולם לפני מס' חודשים מישהו התפרע במקום והרס את הכל, את השאריות של התפאורה עדיין אפשר לראות במקום כי אף אחד לא טרח לנקות אותם.
אז מה כן יש במקום? מעבר לחורבות התאורה, מדובר במבנה מהתקופה האיסלמית הקדומה שמצד אחד קריר ונעים, מצד שני מאוד לח, שמעוצב בתור מבנה קשתות שתומכות בתקרה, פתחי הבורות למעלה מאפשרים חדירה של אור טבעי מחד, והחושך השורר למטה מאפשר שימוש בתאורה מלאכותית שביחד או כל אחד לחוד יכולים לתת תוצאות יפות ומעניינות...


אז לסיכום: רחוב דני מס ברמלה, כניסה עולה שמונה שקלים עד כמה שזכור לי, אולם ניתן ומומלץ לקנות כרטיס משולב ב13 שקלים, המשלב כניסה למסגד, לברכת הקשתות ולמוזיאון רמלה (כדאי לתאם מראש), על הדרך מומלץ לבקר בשוק רמלה, ולהתענג על אירן (לבן טרוקי) חמוץ וקר בתוספת בורקס, או על איזה פלאפל...

אז תבקרו, תראו, תתרשמו ותהנו...
נקודה נוספת תחכה לכם כאן בשבוע הבא.

שלכם,
יונתן לוקימסון