פוסט לפני שאנחנו ממשיכים לנקודה הבאה, אני רוצה, ברשותכם, להקדיש פוסט נוסף לאזור של בית גוברין - תל מרשה.
במידה ולא ביטאתי זאת מספיק בפרסום הקודם, השמורה מלאה באתרים שמאפשרים לבלות בו יום שלם. היות והשפלה מלאה במערות קרסטיות, בורות מים, מחצבות וכו'... השמורה נותנת לנו את האופציה לסייר במגוון די רחב מהן. לדוגמא המערה הפולנית, מערה אשר בתחילת דרכה שימשה כמחצבה, לאחר מכן כבור מים, והיום כמקום מלא אווירה לביקורים. המערה אשר נמצאות למעלה על התל (די בתחילת מסלול הסיור), זכתה להקרא בשם "המערה הפולנית" ולא, אין כאן פולניות שיושבות בחושך לבד אלא סיפור מהתקופה שלפני הקמת המדינה: בזמנו סיירה באזור קבוצה של חיילים פולנים, בינהם בחור צעיר, הידוע לימים כראש ממשלת ישראל - מנחם בגין. לאחר שהם ירדו לתוך המערה החליטו החיילים לציין את שהותם במקום. ולפי מיטב מסורת הנוער: חרתו את שמותיהם וכמובן את סמלה של פולין על סלע ענק הנמצא במערה, יש לציין שבסופו של דבר כאשר המשלחת עזבה את ארץ ישראל בגין נשאר מאחור והשאר היסטוריה.מערות נוספות שנתגלו כאן הן מערות אמבטיה, ששימשו לרחצה, מספר די גדול של מערות ששימשו כבתי-בד, שמספר מהם שוחזרו, ויכולות להוות תבלין נחמד ברקע התמונה. בנוסף לכך ישנו מבוך די ארוך של מערות ששימשו כמחסנים, קולומבריומים (כמו שובך רק הרבה יותר גדול), ואפילו למגורים.
אבל המערה שאני רוצה להתייחס אליה הנה מערת קבורה של אפולופנס. כעיקרון בית הקברות של מרשה, משתרע מסביב לעיר, מצפון, מדרום-מערב וממזרח לה, עד כה נתגלו 45 מערות קבורה ונכון להיום ניתן לבקר בשתיים מהן ומדובר בשתי מערות קבורה מפוארות. לצורך העניין נכנס למערת הקבורה של אפולופנס, שנמצאת מאחורי אלת המסטיק הגדולה שמצלה על הכניסה לתוך המערה. אני לא רוצה להכנס כאן יותר מדי לדמותו של האיש, אז בואו נניח לו לנוח בשלום על משכבו באיזה מכון מחקר שהוא לא יהיה בו ונתרכז יותר במבנה.
המערה נחצבה לשמש כאחוזת קבר משפחתית (סטייל מערת המכפלה שלנו). כאשר בראש המערה נמצא קברו של אבי המשפחה, אפולופנס שהיה כנראה אחד משליטי העיר בזמנו. מסביב לקברו נמצאים כוכי קבורה הרבה יותר קטנים, אשר שימשו לקבורת המקרובים או בני המשפחה שהחליטו לנוח במקום על משכבם. המערה עצמה הייתה מעוטרת בציורם המתארים בעלי חיים מוכרים יותר או מוכרים פחות הרבה מהם לקוחים מתוך המיתולוגיה האזורית (האשורית, הכנענית, האכדית וכו'..). לאחר גילוי המערה בשנת 1902 על ידי שודדי קברים, פרצו למקום ערבים תושבי בית ג'בריל, ובהוראת האימאם השחיתו את תמשיחי הקיר בארבע מערות קבורה שנתגלו באותו הזמן, על איסלאם מתון כבר דיברנו? בכל אופן מספר ימים לאחר מכן הגיעו למקום שני ארכאולוגים (פיטרס ותירש), ובעזרת הדומיניקנים שחפרו במקום צילמו את המקום ושיחזרו בתמונות את המקום לפני ההשחתה, מזל שהמציאו את המצלמה, כי את כל עבודת התיעוד הם עשו בתוך שלושה ימים, את השחזור של הציורים הצליחו לבצע על שתי מערות, בשתי המערות האחרות שהושחתו הדבר לא היה ניתן לביצוע, מאז עבר הזמן, והיות והמערה נפתחה לאוויר ולאור הלכו שאריות הציורים ודהו.
עברו אי אלו שנים ובשנת 1993 הוחלט לשקם את המקום לטובת ביקורי הציבור במקום, העיטורים שוחזרו על סמך אותם צילומים ואיורים משנת 1902 וקובעו על לוחות בתוך המערה, וכמו שאומרים אצלנו חזרה עטרה ליושנה.
לצערי עקב אופי הביקור שלי במקום לא יצא לי לצלם יותר מדי במקום בעיקר עקב חוסר זמן, התמונה שאתם רואים למעלה צולמה בתוך אחד מאותם כוכי הקבורה שמסביב לקברו של אפולופנס, בשימוש בפלאש חשוף מאחורי גבו של נירו שהסכים להכנס לכוך, מה שנתן את התאורה האחורית ויצר תמונה די מיוחדת לפי דעתי. בכל מקרה על מנת לצלם במקום מומלץ להביא פלאש כי למרות שהמערה מוארת בתאורה מלאכותית וקמצוץ האור הנכנס פנימה אינם מאפשרים צילום נוח ללא אמצעי עזר.
לאחר שביקרתם במערה הצידונית, היא מערת אפולופנוס. אני מציע לכם לקפוץ לבית גוברין, שאריות הישוב הצלבני-רומי שנמצא בצידו השני של כביש בית שמש - קריית גת.הביקור במקום כלול בתוך התשלום לבית מרשה ומה יותר טוב מאשר לקבל שני אתרים במחיר אחד?
בבית גוברין, היישוב הרומי תמצאו קולוסאום כמעט מושלם, חורבות של מבנים רומאים וצלבניים ואם נשאר לכם כוח לגשת אל ה"מאחורה" של המקום, תמצאו במקום כנסייה צלבנית שהייתה למסגד, שהייתה ל...
נו טוב, תשאירו גם משהו לדמיון
בכל אופן על מנת לטייל בתל מרשה מומלץ להגיע עם רכב על מנת להתנייד בין הנקודות השונות, מדובר בתא שטח גדול. הכניסה למקום הנה בתשלום (כמו בכל הגנים הלאומיים).
וממש לפני סיום אני רוצה להעלות נושא כאוב שעלה בפורמים השונים, נראה שלאחורנה נוצר צורך לוודא שהגן הלאומי באמת פתוח על מנת לבקר בו, לפני כשנתיים גם פורסמה כתבה בYnet על ארועיים בגנים לאומיים, נראה כאילו כל מי שיש לו כסף יכול לקנות את הגן הלאומי לעצמו, גם עם זה ליום אחד, והמילה נכס "לאומי" מאבדת כאן כל ערך.
אז עד הפעם הבאה, ונקווה לטוב,
שלכם,
יונתן לוקימסון.
