הזמנה לקורס

תל אביב מבעד לעדשה:

קורס צילום שטח עירוני בדגש על הקשר שבין האדם לזמן ולמקום.

הקורס יערך ברחבי ת"א ויפו, ויכלול חמישה מפגשים, כל אחד בין 3 ל5 שעות.
המפגשים יתקיימו בימי שישי בבוקר, למעט מפגש ערב שיתקיים ביום חמישי.
הקורס יתמקד בסיפורה של ת"א דרך העדשה, החל מהיציאה מחומות יפו (וקצת אחורה) ועד להפיכתה של ת"א לעיר של ממש. הקורס יתמקד בצילום אורבני: רחוב, אדריכלות, נוף עירוני ואנושי ועוד... וכל זאת על מנת להוציא את הרעיון שלכם, מהמחשבה אל הפועל.

הקורס יתקיים כולו בשטח, ויכלול ביקורת עבודות שתתקיים באינטרנט לאחר כל סיור.
במהלך הקורס נבקר במוזיאונים דוגמאת בית הסופרים - מוזיאון גוטמן, בית רובין, גלריות ועוד...
 הקורס יועבר על ידי ועל שבי - מורה לצילום

המחזר הראשון של הקורס יתקיים בתאריכים:

14.5 יום שישי - נווה צדק - היציאה מהחומות
21.5 יום שישי - ת"א הקטנה - בין חולות ותכול שמיים, הולדתה של עיר
28.5 יום שישי - יפו יום - בעירו של יפת, סיפורה של יפו
3.6 יום חמישי - יפו ערב - בין הסימטאות
11.6 יום שישי - ת"א העיר - בעקבות האורניזציה של ת"א

מחיר הקורס 1350 ₪ כולל כניסה לאתרים בתשלום.
לפרטים:
יונתן לוקימסון - 054-5870743
שבי - 077-6425258
 phototrip123@gmail.com
מספר המקומות מוגבל מחד, אך מותנה במינימום נרשמים מאידך.
כמו כן ניתן לתאם גם סדנאות חד יומיות הכוללות הדרכת צילום והדרכת אתר במגוון אתרים ברחבי הארץ.

משחקי ילדים - בין חרות לאומנות - הגיגים.

ישנם סוגים שונים של חרות, חופש מלימודים, חופש מעבודה, חופש מההכתבות של צוי האופנה המתנוססים על שלטי חוצות, החופש לטייל בארץ ישראל וכמובן חופש היצירה, פסח בפתח, אנשים קונים מתנות, יוצאים לטייל, גם בעקבות הפסוטים בבלוג הזה, שאת זה תמיד כיף לשמוע אבל לפעמים שוכחים את החרות האישית שלהם, את החופש ההתפתחותי שלהם, תמיד מחפשים מה יש בחצר של השכן ושוכחים לבדוק בבית, אז הפעם בבעור החמץ שלכם בבית, אתם יכולים לחפש את הלוקיישנים הקרובים לבית.
לפעמים מדהים, אלו דברים נמצאים אצלנו ממש מתחת לאף. נכון שהבלוג מוגש לאתרים היותר אקזוטיים, אבל הפעם אני רוצה להזמין אתכם להציץ מחוץ לחלון הבית ולחפש את היעד הבא שלכם לצילום מתחת לבית.

תחשבו על החניון התת קרקעי שליד ביתכם, או על הגינה שנמצאת ברחוב הסמוך. העיריות, לרוב, לא תמיד, משקיעות סכומי כסף די גדולים ושימור החזית העירונית כך שתיראה יפה, אני יודע שכך זה ברעננה, כך זה בת"א וכך זה בר"ג, בכל אחת מהערים הללו ניתן למצוא מגרשי משחקים לילדים, פרחים שתולים בגינות הציבוריות ומה לא.
אז לשם שינוי, צאו קצת מהבית, תסתובבו קצת ברגל, תחפשו מטרות ואולי תצליחו לחזור עם תמונות מוצלחות.
התמונה מצד שמאל הנה אחת התמונות האהובות עלי ויחסית הפשוטות שצילמתי, בסך הכל צריך ללכת ולשחק.

בחזרה אל הפיסקה הראשונה, נראה שאנחנו, אני מודה גם לי לפעמים זה קורה (אם כי אני מבקש שלא תטעו, אני מאוד אוהב לקבל ביקורת טובה ורעה). מוכתבים על ידי דעות אחרות, אנחנו מעלים תמונות לפרומים, ומקבלים תגובות של התמונה שרופה - היא לא שווה כלום, חסרה חדות בתמונה, תחדד ותחזור. ואני שואל, אז מה? אז התמונה לא חדה, מי אמר שהיא חייבת להיות כזאת,  התמונה שרופה אולי כי כך התכוונתי להוציא אותה או שאני סתם אוהב את התוצאה? אז לשם שינוי קחו את החופש היצרתי שלכם, תחזרו רגע אל הילדות, נכון שהתבגרנו, אבל זה לא אומר שאנחנו לא אמורים לשחק יותר, אל תקשיבו לדעות אחרות שצמודות למדד מצב הרוח והאיכות הדיגיטאלית שה1DS5 שלכם אמורה להוציא, ולשם שינוי תקחו את הצילום התעודי ותהפכו אותו לאומנותי. סדיוק כמו שהוא אמור להיות...
חג פסח כשר ושמח,
שלכם,
יונתן לוקימסון.

סיור חלונות בנוה צדק..

אחת השכונות המיוחדות והציוריות בת"א היא נווה צדק.
ואחד הדברים היפים והמעניינים בנווה צדק הוא עיצוב הבתים, ואחד האספקטים המעניינים בעיצוב בתיה של נווה צדק, הם החלונות שמשקפים בצורה מאוד טובה את דיירי הבתים בהווה ובעבר. אז בואו ונתחיל סיור קצר בעקבות החלונות של נווה צדק.
נווה צדק נוסדה בשנת 1889, כ20 שנה לפני תל אביב, בהמשך עם התפחותה של השכנה הצעירה אחוזת בית, צורפה נווה צדק ועוד כמה שכונות נוספות והפכו לעיר העברית הראשונה תל-אביב.
בהמשך, עם חלוף השנים, עברה נווה צדק תהליך שבו הועם זוהרה, וממקום מושבם המכובד של מייסדי העיר והשכונה, הפכה לשכונת מצוקה שסבלה מהזנחה נוראית, מאז עברו כבר כמה שנים, ונושא השיקום והשימור עבר תהליך של מהפכה מחשבתית, בעיקר בעקבות הריסת המבנה ההיסטוריה של גימנסיה הרצליה (כיום מתנוסס על דגלה של הרשות לשימור אתרים), לטובת כל-בו שלום בשנות ה60. מאז שנות ה80-90 מתנהל בשכונה תהליך של שיקום.
בעיקרון אחד הדברים היפים בנווה צדק, הוא האופציה פשוט להכנס לשכונה מכל כיוון אפשרי, מכיוון הכרמלית, כל-בו שלום, או סתם מיפו ולהתחיל לשוטט בה. אני באופן אישי מאוד אוהב להכנס אליה מהכיוון של כל-בו שלום, דרך רחוב שבזי, ולהמשיך משם, והאופציות לסיור, אין להן סוף.
השכונה עצמה שנמצאת בתהליך של שיקום ושימור מאפשרת לראות מצד אחד איפה היינו, אבני הכורכר המתפוררות, לעומת הבתים המשחוזרים כאשר אלו עומדים לצידם של אלו (בצד שמאל אתם רואים את אחד ממבני הכורכר המתפוררים, לפני שיקום).
לאלו שמטיילים בנווה צדק, ישנה אופציה מעבר להתרשמות מצורות הבניה המגוונות, כמו סגנון הבאוהאוס שפרסם את תל אביב ברחבי העולם כעיר הלבנה, או סגנונות בניה שקרובים יותר לסגנון הניאו-קלאסי (רומי/הלניסטי, שאפשר לראות ברחוב לילינבלום בתור דוגמא). לחובבי המוזאוןנים קיימת האופציה לבקר במגוון של מוזיאונים או בתי אומנים, שניים מהם מאוד מפורסמים, ואפילו מומלצים, ביתו של שמעון רוקח, ובית הסופרים, שמוכר יותר בתור מוזאון גוטמן. שמעון רוקח, בן למשפחת רוקח הירושלמים אשר הייתה גובה את המס בדרך העולה ירושלים (כן גם כביש מס' 1 היה פעם בתשלום), נשלח לנהל את עסקי המשפחה מתוך יפו, בהמשך דרכו, לאחר שהפך לאחד מראשי הקהילה של יהודי יפו. היה אחד מיוזמיה ומקימיה של שכונת נווה צדק והמשך אף של אחוזת בית. ביתו שנמצא (כמה מפתיע) ברח' רוקח, נתרם לעיריית ת"א אולם זאת הביאה אותו כמעט למצב של חורבן, נכדתו לאה מג'רו רכשה את הבית, שיקמה אותו, וכיום הוא משמש הן כמוזאון לאותה תקופה, והן כמקום שבו היא מציגה את יצירותיה מתחום הפיסול. בימי חמיש (עד כמה שידוע לי) מתקיים במקום תאטרון בובות המספר את סיפורה של נווה צדק, בתופסת ארוחה, הכניסה כמובן בתשלום.
מעבר לכך יש עוד הרבה מה לראות בנווה צדק, מוזאון גוטמן, עגלת הספרים למכירה (כאשר כל הרוצה לרכוש ספר, משאיר את התשלום על העגלה) קולנוע עדן, (שאת החלונות שלו אתם רואים מצד שמאל), הבתים התאומים של משפחת שלוש, והגשר שנבנה לכבודו של אהרון שלוש.
המנטשלאך, האישונים הקטנים ששימשו כמחזיקי התריסים של בתי השכונה, כאשר לכל אחד מהם יש צד גברי וצד נשי, והאגדה מספרת שכאשר הגבר היה יוצא מן הבית, הייתה האישה הופכת את המטשלאך לכיוון הנשי, אל מנת שידע המאהב כי האדון, יצא.
מכאן והלאה אני יכול להמשיך ולדבר שעות על נווה צדק, האנשים, הסיפורים וכל שאר המרכיבים שבונים לנו סיפור טוב, אבל בנקודה הזאת אני עוזב אתכם, עם שיר המנטשלאך,
במהלך השבוע הבא נמשיך עוד לנקודה נוספת בנווה צדק, ועד אז, שלכם,
יונתן לוקימסון.

שיר המנשלאך/צביקה זליקוביץ
מנטשלאך, הם אנשים לכל דבר
יש נקבה ויש זכר
אתם ודאי אינכם מאמינים שלמנצ'לה הזה יש שני מינים.

כעת על המשמר זו הגברת
עד לשעת חלוף המשמרת
האישון אשר ממעל
אולי חבר אולי הבעל.

אולי הוא רק נראה
או שמא זו עובדה
המנטשלה הזה
הוא מגדוד העבודה.

ויש מספרים שבאותם ימים
הגברים ביפו היו עובדים
והנשים, זו עובדה,
נשארו ללא כל השגחה.
לכל גברת היה אז מאהב
שבחשאי היה מתגנב
את התריסים היו סוגרים
ואז כולם היו יודעים.

ובערב הבעל מהעבודה ביפו שב
את התריסים פותח
והמאהב שברחוב אורב
יודע שזה לא הזמן להתגנב.