‏הצגת רשומות עם תוויות נווה צדק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נווה צדק. הצג את כל הרשומות

25 בינו׳ 2010

קפה אצל סוזן - (נווה צדק חלק 2)


סימטריה, הולכת העין, שבירת צורה, כל זאת ועוד, אפשר למצוא במרכז סוזן דלל.

היות ובפוסט עצרנו אי שם במרכזה של נווה צדק, נמשיך להסתובב עוד קצת ברחובות הציוריים, עד שנגיע לרחוב אמזלג (על שמו של חיים אמזלג, הקונסול הבריטי), מרחוב אמזלג אנחנו נכנס לרחבה האחורית מרכז סוזן דלל.

מרכז סוזן דלל שוכן במקום שבו היו בעבר בתי הספר הראשונים מחוץ ליפו. הבור שאנחנו רואים במרכז הרחבה הינה באר ששימשה בעבר להשקיית הפרדסים שהיו במקום, בהמשך נבנו במקום שני בתי ספר: האחד לבנים אליאנס של אגודת כי"ח (כל ישראל חברים) והשני בית ספר יחיאלי לבנות של חובבי ציון בנוסף לכך בשנת 1912 נוסד במקום גם הסמינר למורים - לוינסקי. על הדרך נציין רק שבית הספר שימש בזמנו גם כמק"ל 1, מרכז לימודי של ההגנה, על שימוש בקשר, נשק, וכמובן קפא"פ.

בשנות ה70' (כן של המאה הקודמת) ננטשו בתי הספר בעקבות מחסור בתלמידים ובתי נותרו שוממים. בשנות ה80' נכנסה למקום קבוצת השחקנים של נווה צדק בראשות של עודד קוטלר.

בשנת 1989, עבר המקום שיפוץ מקיף בתרומתה של משפחת דלל והוקם מרכז המחול על שם של סוזן, בת משפחה שנפטרה בגיל צעיר.

נכון להיום הפך המקום למעין מרכז תרבות, המשמש בית לשתי להקות מחול (בת שבע וענבל), כמו כן במקום מתקיימות הופעות מחול של להקות שונות. בתור דוגמא, לפני כחודשיים כשטיילתי באזור ראיתי אימונים של להקת מחול קוריאנית.

אז מה עוד יש במקום, קודם כל הקמפוס של המרכז משתרע בין רחוב יחיאלי (מס' 5) לבין רחוב אמזלג.

המבנים השונים, ונקודות המבט השונות שאפשר למצוא הן מתוך הקימרון המחבר בין שתי הרחבות, הבאר, החצר הישנה, יכולים לתת זווית ראיה מאוד מעניינת הן לצילום ארכיטקטוני והן בתור מיקום לצילום פורטרטים.

קיר המייסדים, קיר שעליו שלושה תשליבים עשויים מקרמיקה המתארים את מייסדי השכונה, הן הרוחניים, והן היותר פיזיים.

מוזיאון בתי האוסף נמצא מאחורי מרכז סוזן דלל, בתי הקפה הפזורים מסביב, וכמובן לאלו שלא מיצו את היום ורוצים להמשיך הלאה מוזמנים לצעוד עוד מס' דקות עד ליפו, אבל עליה באחת הפעמים הבאות.

ועד אז,

שלכם,

יונתן לוקימסון.
















21 בינו׳ 2010

סיור חלונות בנוה צדק..

אחת השכונות המיוחדות והציוריות בת"א היא נווה צדק.
ואחד הדברים היפים והמעניינים בנווה צדק הוא עיצוב הבתים, ואחד האספקטים המעניינים בעיצוב בתיה של נווה צדק, הם החלונות שמשקפים בצורה מאוד טובה את דיירי הבתים בהווה ובעבר. אז בואו ונתחיל סיור קצר בעקבות החלונות של נווה צדק.
נווה צדק נוסדה בשנת 1889, כ20 שנה לפני תל אביב, בהמשך עם התפחותה של השכנה הצעירה אחוזת בית, צורפה נווה צדק ועוד כמה שכונות נוספות והפכו לעיר העברית הראשונה תל-אביב.
בהמשך, עם חלוף השנים, עברה נווה צדק תהליך שבו הועם זוהרה, וממקום מושבם המכובד של מייסדי העיר והשכונה, הפכה לשכונת מצוקה שסבלה מהזנחה נוראית, מאז עברו כבר כמה שנים, ונושא השיקום והשימור עבר תהליך של מהפכה מחשבתית, בעיקר בעקבות הריסת המבנה ההיסטוריה של גימנסיה הרצליה (כיום מתנוסס על דגלה של הרשות לשימור אתרים), לטובת כל-בו שלום בשנות ה60. מאז שנות ה80-90 מתנהל בשכונה תהליך של שיקום.
בעיקרון אחד הדברים היפים בנווה צדק, הוא האופציה פשוט להכנס לשכונה מכל כיוון אפשרי, מכיוון הכרמלית, כל-בו שלום, או סתם מיפו ולהתחיל לשוטט בה. אני באופן אישי מאוד אוהב להכנס אליה מהכיוון של כל-בו שלום, דרך רחוב שבזי, ולהמשיך משם, והאופציות לסיור, אין להן סוף.
השכונה עצמה שנמצאת בתהליך של שיקום ושימור מאפשרת לראות מצד אחד איפה היינו, אבני הכורכר המתפוררות, לעומת הבתים המשחוזרים כאשר אלו עומדים לצידם של אלו (בצד שמאל אתם רואים את אחד ממבני הכורכר המתפוררים, לפני שיקום).
לאלו שמטיילים בנווה צדק, ישנה אופציה מעבר להתרשמות מצורות הבניה המגוונות, כמו סגנון הבאוהאוס שפרסם את תל אביב ברחבי העולם כעיר הלבנה, או סגנונות בניה שקרובים יותר לסגנון הניאו-קלאסי (רומי/הלניסטי, שאפשר לראות ברחוב לילינבלום בתור דוגמא). לחובבי המוזאוןנים קיימת האופציה לבקר במגוון של מוזיאונים או
בתי אומנים, שניים מהם מאוד מפורסמים, ואפילו מומלצים, ביתו של שמעון רוקח, ובית הסופרים, שמוכר יותר בתור מוזאון גוטמן. שמעון רוקח, בן למשפחת רוקח הירושלמים אשר הייתה גובה את המס בדרך העולה ירושלים (כן גם כביש מס' 1 היה פעם בתשלום), נשלח לנהל את עסקי המשפחה מתוך יפו, בהמשך דרכו, לאחר שהפך לאחד מראשי הקהילה של יהודי יפו. היה אחד מיוזמיה ומקימיה של שכונת נווה צדק והמשך אף של אחוזת בית. ביתו שנמצא (כמה מפתיע) ברח' רוקח, נתרם לעיריית ת"א אולם זאת הביאה אותו כמעט למצב של חורבן, נכדתו לאה מג'רו רכשה את הבית, שיקמה אותו, וכיום הוא משמש הן כמוזאון לאותה תקופה, והן כמקום שבו היא מציגה את יצירותיה מתחום הפיסול. בימי חמיש (עד כמה שידוע לי) מתקיים במקום תאטרון בובות המספר את סיפורה של נווה צדק, בתופסת ארוחה, הכניסה כמובן בתשלום.
מעבר לכך יש עוד הרבה מה לראות בנווה צדק, מוזאון גוטמן, עגלת הספרים למכירה (כאשר כל הרוצה לרכוש ספר, משאיר את התשלום על העגלה) קולנוע עדן, (שאת החלונות שלו אתם רואים מצד שמאל), הבתים התאומים של משפחת שלוש, והגשר שנבנה לכבודו של אהרון שלוש.

המנטשלאך, האישונים הקטנים ששימשו כמחזיקי התריסים של בתי השכונה, כאשר לכל אחד מהם יש צד גברי וצד נשי, והאגדה מספרת שכאשר הגבר היה יוצא מן הבית, הייתה האישה הופכת את המטשלאך לכיוון הנשי, אל מנת שידע המאהב כי האדון, יצא.
מכאן והלאה אני יכול להמשיך ולדבר שעות על נווה צדק, האנשים, הסיפורים וכל שאר המרכיבים שבונים לנו סיפור טוב, אבל בנקודה הזאת אני עוזב אתכם, עם שיר המנטשלאך,
במהלך השבוע הבא נמשיך עוד לנקודה נוספת בנווה צדק, ועד אז,
שלכם,
יונתן לוקימסון.

שיר המנשלאך/צביקה זליקוביץ
מנטשלאך, הם אנשים לכל דבר
יש נקבה ויש זכר
אתם ודאי אינכם מאמינים
שלמנצ'לה הזה יש שני מינים.

כעת על המשמר זו הגברת
עד לשעת חלוף המשמרת
האישון אשר ממעל
אולי חבר אולי הבעל.

אולי הוא רק נראה
או שמא זו עובדה
המנטשלה הזה
הוא מגדוד העבודה.

ויש מספרים שבאותם ימים
הגברים ביפו היו עובדים

והנשים, זו עובדה,
נשארו ללא כל השגחה.

לכל גברת היה אז מאהב
שבחשאי היה מתגנב
את התריסים היו סוגרים

ואז כולם היו יודעים.

ובערב הבעל מהעבודה ביפו שב
את התריסים פותח
והמאהב שברחוב אורב
יודע שזה לא הזמן להתגנב.