הפעם הזאת אני רוצה להזמין אתכם לנגב. הפעם הזאת, אני רוצה להזמין אתכם לחוויה חושית, שכוללת הזעה בחומו של המדבר, אבל גם טעימה מריחות וטעמים חדשים, טעמו של המדבר. הפעם הזאת אני רוצה להזמין אתכם ל
ממשית.
לאלו מכם ששרתו בתותחנים, השם הזה מצלצל מוכר, אני בטוח שבאחד מימי הטירונות קפצתם לבקר בשיבטה, העיר הנבטית, אז ממשית, לצורך העניין, היא פחות או יותר אותו הדבר, רק בלי המדים, הנשק והמשקיות חינוך, טוב לצורך העניין יש לכם אותי, שמא נתחיל?
חשוב לציין שממשית היא עיר נבטית מאוחרת, מהתקופה הרומית ביזנטית אשר הופיעה על המפה שנים רבות לאחר שאנחנו שומעים על הנבטים בפעם הראשונה. וכל מי ששמע על הנבטים יודע שעמוד היסוד של הדת והמנטליות הנבטית הוא המנעות מהשארת זכר לקיומם, בשפה פשוטה - קידוש אורח חיי הנדודים.
מצוות הנבטים כללו בין השאר איסורים כמו בניית בית, כתיבה, שתילת כרם וכו'...
לפני שניגש אל העיר עצמה, רגע של דיקדוק. מקור השם נבטים, הוא בעיוות שמם המקורי שבו קרא לעצמו אותו עם של נוודים: "נבטו", שפירושו חופרי הבארות, הנבטים אשר נדדו לאורך
דרכי הבשמים, ידעו לחפור בארות בצורה אשר אגמה עוברם מים וכל כל פעם, שהיו עוברים במקום, היו יודעים איפה ניתן למצוא מים, האלטרנטיבה הקיימת היום, היא החברה שמטיילים בשביל ישראל, ומטמינים מים מראש.
ונעבור אל העיר. ממשית, שהתשמרה בצורה די יפה, אפשר למצוא מגוון רחב של אתרים אשר מרכיבים לנו מצד אחד קומפלקס של עיר מאוד עשירה, תחשבו בכיוון של כפר שמריהו, רק הרבה יותר נרחב, הוילה הגדולה באתר הייתה בנויה על שטח של 2000 מ"ר, עכשיו תכפילו את השטח בשתי קומות, תכניסו פנימה אורווה לסוסי ערב המשובחים וקיבלתם את ביתה של האצולה הנבטית.
מה שיפה במקום, הוא שמעבר להתייחסות אל ממשית כעיר, ניתן להתייחס גם לכל אתר שבה בנפרד, וללמוד תוך כדי גם על אורח החיים הנבטים לאחר תקופת הנוודות ולפני תקופת ההעלמות.
הנבטים התפרנסו למחייתם מהעברת שיירות, שיירות אשר הובילו את המור והלבונה מאזור ערב הסעודית אל ארצות אירופה הפאגניות, דרך אגב, עד היום לא הצליחה הכנסיה להוציא את המור והלבונה מעבודת הקודש המתבצעת בכנסיה - זכר למקדשים הפאגניים שהחליפו הכנסיות.
את המור והלבונה היו הנבטים פוגשים בדרך, יותר נכון לומר אוספים בדרך ואם אתם ממש רוצים לדייק אז הם היו שודדים אותם מסוחרים אשר היו קונים אותם במקורם ומאבדים לטובת הנבטים בדרך.
הנבטים התרסו על פני
דרכי הבשמים, והבריחו אותם לרוב מתחת לאפם של האימפריות ששלטו במרחב לאורך הזמן (מה לא עושים על מנת להמנע מתשלום מסים). הדרכים הנבטיות עברו על פני איזורים שונים והתנקזו בסופו של דבר לכיוון נמלי הים של עזה, אשקלון ובהמשך גם לקיסריה.
בסופו של דבר עם התמסדות הממלכה הנבטית, נבנו גם ערים אשר סיפקו שרותים שונים לאורך הדרך לאותן שיירות אשר לפי תעודים שונים מנו בין 100 ל10.000 גמלים.
ממשית עצמה הינה עיר מוקפת חומה סמלית, על מנת לתחום את החאן (בית ההארחה) הנבטי מחוץ לגבולותיה, אבל היא כללה בתוכה פנימה מספר מתקנים אשר נועדו בתקופה הביזנטית, לשרת את כלל האוכלוסיה כגון כנסיה ושוק. סביר להניח שהשיירות הושארו בחוץ ואילו ראשי הורשו להכנס לתוך תוכה של העיר על מנת לסחור, ולהנות מעוד כמה שרותים שלא ניתנו לכלל השיירה.
בממשית ישנם מספר אתרים היכולים לשמש כלקיישנים מעולים לצורך צילומים חלקם מוצלים יותר, חלקם מוצלים פחות, באתר תכולו למצא מגדל שמירה רומי, מבנה העשוי סלע ומחוזק בתומכות עץ אשר נועדו לשמור עליו מרעידות אדמה, כנסיות עם פסיפסים מעניינים, את השוק כבר ציינתי, וכמובן המצודה, בית המרחץ שבחלקו השתמר פרסקו (טיח צבעוני) יפהפה ועוד...
אבל גולת הכותרת כאמור היא הוילה, בית פרטי שהשתרע על פני 2000 מ"ר, וכלל אורווה, ועוד כמה מתקנים אשר כל בית בסדר גודל כזה חייב שיהיו לו (דוגמאת מרפסת). אתם בטח שואלים את עצמכם למה נצמדתי לאורווה הזאת, אז הנה חידוש, לאחר שהרומאים השתלטו על השוק הנבטי של הובלת הבשמים, נוצר צורך לפתח תחום כלכלי חדש, את התחום הזה הביאו איתם הנבטים ממדבריות ערב, הרבעת סוסים גזעיים. אותם סוסים מוכרים היום בתור הסוסים הערביים שמצויינים בכל ספר שרוצה להפגין ידע סוסי כזה או אחר. נתון שהוזכר פעם ציין כי ברחבי העולם נשארו פחות מ1000 פריטים של אותם סוסי ערב האצילים ומחירו של כל אחד עובר בקלות כלאחר יד מספר של מיליונים ירוקים.
לאלו מכם שיגיעו לממשית בחול המועד, תחכה חוויה מיוחדת, בחגים, רשות הטבע משיבה לחיים את השוק הנבטי, ותוכלו למצוא במקום גירסא חיה ונושמת (עם כי לא מקורית) לאותו שוק שהתקיים במקום לפני אלפיים. ולסיום נקודה למחשבה, עם בואו של חג החרות הנחגג בבתי היהודים מזה למעלה מ3000 שנה, שבה נשמרת המסורת ומועברת הגחלת, למה אי אפשר לפגוש בחור נבטי בשם רבאל כשהוא מטייל ברחובות תל אביב, אבל את משה, אברם, ויצחק אנחנו רואים כל יום.
איך מגיעים? נוסעים דרומה לעבר באר-שבע בכביש 40, פונים שמאלה (מזרחה) בצומת גורל ועוקפים את באר-שבע בכביש העוקף החדש שחותך את גבעות גורל פונים ימינה בצומת תל שבע, שמאלה בצומת חטיבת הנגב. בצומת שרה פונים שמאלה-מזרחה לכיוון דימונה. נוסעים על כביש 25, עוברים את דימונה, ולאחר עוד מספר דקות נסיעה מגיעים לשלט המפנה ימינה לעבר הגן הלאומי ממשית.
בברכת פסח כשר ושמח,
שלכם,
יונתן לוקימסון.
החוף עצמו נמצא מתחת לרכס הכורכר - דיונת חול שעברה תהליך של התאבנות כתוצאה מהתמוססות הקלציט שבתוך החול והתגבשותו מחדש בצורה קשיחה יותר.
מעבר לזה במקום קיימים מספר מסלולי הליכה וחלק משביל ישראל עובר דרך השמורה הזאת. המלצה קטנה לא לשבת מתחת לצנירים מתחת למצוק. הצניר הינו מעין חציבה אשר נוצר כתוצאה למיחוך הגלים את רכס הכורכר, מה שגורם למפולות שיכולות להיות קטלניות. הצניר נראה כעין גומחה לצינור רק שהפעם מדובר רק בגומחה ללא הצינור עצמו.
