זוהי עכו, ילדה זוהי עכו...

אחמד ג'אזר באשה

אני יודע, חרגתי קצת במילות השיר, אבל במידה וקיימת עיר בישראל הראויה לכך שיכתבו עליה שירים, הרי שזוהי עכו אולם עד כה לא יצא לי לשמוע שיר אחד עליה (אם כי בשירונט, יש כמה שהיא מוזכרת בהם).
בעבר כבר כתבתי כאן על המוזיאון האתנוגרפי בחומה של עכו, אולם הפעם אני רוצה להיכנס עוד קצת אל תוך העיר, כי את סיפורה של עכו, אי אפשר לספר בפוסט אחד.

הפעם אני רוצה להזמין אתכם לבית המרחץ של עכו, מדובר באחד מהמבנים המרתקים וזאת בלי קשר לכך כי אנשי האצ"ל טיפסו מחצרו אל קירות בית הכלא על מנת לפוצץ אותו.

בעת העתיקה, זאת עליכם להבין, "בית המרחץ" הוא לא רק בית מרחץ, הוא מוסד, הוא לא בנוי אך ורק מסאונה יבשה/רטובה חדר ל'משאזים' ובריכה חיצונית אלא הוא מכלול של חדרים חמים ורטובים שבהם עורכים ארועים, ולשם מגיעים על מנת להרגע ממתחי היום/השבוע או סתם על מנת לנהל שיחת רעים מסביב לכוס הקפה, כאשר מי שמפקח על הכל בסופו של דבר הוא הבלן. אבל על מנת להבין את הדברים לאשורם, אני מציע לחזור להתחלה...
אז איפה היא אפוא ההתחלה של הסיפור, מביקורי במקום או שמא וההוראה שנתן אחמד ג'אזר באשה לאחד מחיליו הפצועים להקים עבורו בית מרחץ?
ואני מניח שאני אתחיל מהאחרון.

בשנת 1795, מחליט מר ג'אזר, אחד מהשליטיה הגדולים והמשמעותיים של עכו לבנות לעצמו בית מרחץ.
מר ג'אזר, או בשמו המלא אחמד פאשה אל ג'אזר (במקור אהמט פאשה) קיבל את כינויו ג'אזר על שום אכזריותו, למילה ג'אזר אין פירוש בעברית, אבל מדובר בתפקידו של אדם שנמצא בפס הייצור בין השוחט לקצב ואחראי לחלוקת הבשר לאחר השחיטה.
בכל מקרה, בית המרחץ נבנה בתוך פרק זמן קצר (ככל הנראה על בסיסו של בית מרחץ מהתקופה הצלבנית שהוא ככל הנראה נבנה על יסודותיו של בית מרחץ מהתקופה הרומית-ביזנטית),  לצורך בנייתו הוזמנו מהנדסי מים מצרפת, יובאו לוחות שיש וקרמיקה מתורכיה. ואחר כבוד כאמור נשלח גם אחד מחייליו של ג'אזר ללמוד את מקצוע הבלנות בחמאם המלכותי בתורכיה.
המשרה דרך אגב הוענקה לצמיתות, כך שמקצוע הבלנות עבר מאב לבן - כנראה שצריך היה ממש לשאוף את האדים והסיפורים מהלידה.

בבית המרחץ עצמו, כמעט כמו בבית המרחץ הרומי, האנשים היו מגיעים לחצר יפה שממנה היו נכנסים לחדר ההלבשה, שבו הם היו פושטים אתבגדיהם ומכניסים אותם לתוך כוכים אישיים (יענתו לוקרים) ונכנסים פנימה לחדרים השונים לצורך טיפולים קוסמטיים, שאיבת דם עם עלוקות או לצורך קבלת מנת המלקות מהבלן המקצועי בכל האזור.
כאשר על הדרך היו מקבלים גם שירותים נלווים כמו כוס הקפה, הסיפורים משלשום והרכילות מאתמול.

לאחר פיצוץ כלא עכו, נסגר החמאם לפרק זמן קצר אולם חזר לתפקד כחמאם עד לקום המדינה.

לאחר הקמת המדינה שימש המקום כמוזיאון. בשנת 2000 הוחלט לשפצו ולהציג במקום מיצג אור קולי בשם הבלן האחרון, כאשר לאורך הקירות מלווה אותנו הבלן האחרון של החמאם בסיפוריו על המקום ועל אבותיו אשר טיפלו וטיפחו אותו.
הכניסה למקום הינה בתשלום ובאופן אישי אני ממליץ לרכוש ב40 ומשהו ש"ח כרטיס כניסה משולב לכל אתרי העיר העתיקה של עכו.
עד הפעם הבאה,
שלכם,
יונתן לוקימסון.