7 בנוב׳ 2010

אלכסנדר לא היה כאן, איקסנדר כן.


הפוסט הזה יושב אצלי בהכנה כבר זמן מה, וכל פעם אני מתחיל אותו בצורה אחרת, פעם מנקודת מבט הצילומית, פעם מסיפורו של המקום ופעם בכל מתהייה איך כדאי בכלל לכתוב אותו.
אז בניסיון ליצור קצת סדר מתוך הבלאגן, אתחיל הפעם ברשותכם בהתחלה:



לאחרונה הזדמן לי "להכין" לקראת טיול את נחל אלכסנדר, אז לקחתי את אחותי (שתארח לי חברה), חיכיתי לאוטובוס שהתמהמה, מה שגרם לכך שבסופו של דבר התחלנו את המסלול בשעה יחסית מאוחרת, מפה לשם ובאמצע הדרך כבר ירד עלינו החושך.

בנקודה הזאת החלטתי לשנות כיוון, לא מבחינת מסלול הטיול אלא מהבחינה הצילומית, אם לפני כן קיוויתי להגיע לאזור נמל האבטיחים (עליו בהמשך) הרי שבאותה הנקודה החלטתי לשנות משיגרתי ולצלם על איסו גבוה ולמתוח את יכולות המצלמה בהתאם.


איננו זאבים, לא חתולים ובטח לא ינשופים, אני מניח שזאת אחת מהסיבות שהראייה שלנו דפוקה וזאת בלי קשר לצורך האישי שלי במשקפיים. בסופו של דבר תמיד, כאשר אנחנו נמצאים במצבים של לחץ אנחנו מגלים עד כמה שבני האדם מוגבלים. יתרונם של בני האם לפ ט"ה וייט (איך שאני מבין אותו לפחות) לפחות הוא בזה שלבני האדם ניתנה היכולת המופלאה ליצור כלים אשר יפצו על המגבלות הפיזיות שלהם מול הסביבה, לכן כאשר אני הולך תוך סבכיו האפלים של יער השרון - יער אשר נכרת לפני כמאה שנים לטובת הרכבת החיג'אזית שנבנתה על ידי התורכים והנאצים ימ"ש, אני מביא איתי פנס ובמידה ואני בכל זאת מעוניין ליצור משהו מעניין ולהביא איתי הביתה איזוהשהי תמונה אני בפשטות מעלה את האיזו לרמות הלא סבירות אשר מצד אחד מגרענות את התמונה בצורה מטורפת אבל מצד שני מעבירות תחושה של משהו מעבר, משהו שאי אפשר להעביר לדעתי בתמונות הרגילות שהייתי יכול לצלם לו הייתי מגיע לשם באור יום ומצלם את השיגרה של השביל החביב המתחיל בסמוך לקיבוץ מעברות ונגמר בנמל האבטיחים היוצא לים התיכון.

בשונה מתחילת המסלול המדובר, נחל אלכסנדר לא מתחיל בסמוך לכביש 4 הישן אלא קצת יותר מזרחה, והוא אוסף את מימיו מנחל שכם, נחל בחן, אומץ וכו'... ואורכו מגיע לכ45 ק"מ.
הקטע שעליו ארוצה להמליץ לכם עליו התפרסם בזכות תהליך הטיהור שעבר ובעקבות זאת הפיכתו לאחד המקומות היפים באזור השרון. אני לא יכול להגיד זאת בפה מלא, אבל סביר להניח שמי שהיה בנחל לפני 20 שנה בפעם האחרונה לא יזהה את היום את המקום, היות שמבתעלת הניקוז של עמק חפר והרי השומרון הוא הפך שמורה ירוקה ויפה, שאפילו הצבים הרכים חזרו לקנן בה, ויש לי תחושה שבעקבות הצבים הגיעו גם כמה תאילנדים אבל נניח לזה ולא נעסוק כאן בשרשרת המזון, זה לא הנושא.



כאן עלי להזהירכם, המסלול המלא אינו מסלול מעגלי ומולץ להשאיר רכב אחד בסוף המסלול בסמוך לחוף בית ינאי ולהגיע עם רכב אחר לקיבוץ מעברות, לאחר שמצאתם חנייה (במידה והגעתם ברכב ישנו חניון מסודר מאחורי תחילת המסלול) אתם מוזמנים להעמיס עליכם את הציוד ולצאת לדרך, אתם יכולים לרדת למטה אל גדת הנחל ולהתחיל ללכת עם השביל הסלול לאורכו של הנחל, לאחר שתעברו מתחת מתחת לגשר ל הכביש פשוט תוכלו להמשיך וללכת לאורכו של המסלול עד גשר הצבים, במידה ותגיעו בעונה הנכונה אתם תראו מצד ימין שלכם צמר גפן בפריחה או יותר נכון כותנה שתהפוך בהמשך לאריגים או לחלופין לצמר גפן אמיתי, לאחר הליכה של זמן מה אתם תגיעו לחורשת אקליפטוסים שבה אפשר לנוח ושם תוכלו לבחור האם חזור לאחור או להמשיך קדימה, במידה ותחליטו לנהוג כך, תגיעו בהמשך הדרך לגשר שעובר מתחת לפסי רכבת, לאחר שתעברו את הגשר (מתחתיו) תצטרכו לפנות ימינה וללכת לאורך המסילה מרחק של כמאתיים-שלוש מאות מטרים עד שתראו סימון שבילים שיפנה אתכם שמאלה. משם תמשיכו ישר עד שתגיעו לחירב'ת סמארה - מבנה שימש בעבר את משפחת סמארה מטול כרם להשגחה על האזורים החלקאיים שלהם אולם בהמשך הפך לתחנת המכס של השלטון העות'מני אשר גבה כאן את המכס על יצוא האבטיחים.





כאן אנחנו מגיעים לנקודה מעניינת, שמו של הנחל, מכאן דרך אגב הדרך אל סוף המסלול אינה ארוכה במיוחד, אז אני מציע לכם לתפוס פינה בצל ולשמוע את סיפור שמו של המקום. בניגוד למקובל הנחל ללא נקא על שמו של אלכסנדר הגדול ולא על שמו של אלכסנדר ינאי, מספרים שכאשר הגיעו לכאן חברי ועדת השמות ושאלו את תושבי המקום איך נקרא הנחל ה"ל, הסתכלו עליהם הפלאחים ואמרו "הדא ואדי איקסנדר", ישבו וחשבו חברי הועדה עד שהגיעו למסקנה שהיום שאיקסנדר הוא אלכסנדר הרי שהנחל נקרא על על שמו של אחד מהלכים הגדולים של ארץ ישראל, אבל לו היו אותם חברי ועדה פונים קצת מזרחה ומחפשי עוד סיפורים היסטוריים היו ודאי שומעים על ש'יח איקסנדר, אשר שלט במעלה הנחל ולו שולם מס האבטיחים אשר השוטו במורד הנחל עד למוצא לים, ששם היה מזח קטן שבו היו מטעינים את אבטיחיה של ארץ ישראל ומסיעים למצרים, ולו תשאלו את זקני מצרים, יגידו הם לכם על האבטיחים אשר היו מגיעים אליהם מארץ ישראל, שהרי את הטעם אי אפשר לשכוח.
אז עד הפעם הבאה,

שלכם,
יונתן לוקימסון.















1 בנוב׳ 2010

עין חנדק

אני מניח שהקוראים הירושלמים מכירים בצורה כזאת או אחרת את הנקודה שאני עומד להציג לכם בפוסט הזה: עין חנדק.
שאר הוקראים או אלו שלא מכירים וודאי זוכרים את שריפת הענק שהייתה מתחת לבית החולים הדסה עין כרם לפני מספר חודשים. אז השמורה שנשרפה באותה העת הייתה השביל המוליך אל המעיין המדובר.

בכל מקרה, עין חנדק הוא מעיין נחמד הנמצא מתחת ליישוב אבן ספיר (קרוי על שמו של ר' יעקב הלוי ספיר)  מצד אחד, בית החולים הדסה מצד שני, ומעברו השני של נחל סורק נמצא הסטף שעליו כבר כתבתי בעבר כאן, והוא נחשב לחלק משביל המעיינות של הרי ירושלים.

אז לפני הכל איך מגיעים למקום: הכניסה למסלול (מדובר בהליכה קצרה עד המעיין) נמצאת מתחת לבית החולים הדסה עין גדי וקצת לפני הכניסה ליישוב אבן ספיר, תזהו את המקום לפי השלטים הגדולים המכוונים את הבאים לחניון ותראו אותו מצד שמאל של הכביש. לאחר שתחנו את הרכב תצטרכו להעמיס על עצמכם את הציוד, לחצות את הכביש ולהיכנס למסלול הליכה המסומן בצבע ירוק (לא ניתן להכנס עם רכב עד למקום), לאחר הליכה של כחצי שעה תגיעו לבית המעיין ואני בטוח שאתם כבר תזהו אותו.
במידה וחשקה נפשכם לערוך סיור שהוא לאו דווקא מעגלי - זאת אומרת שאינכם רוצים לחזור באותה הדרך שבה הגעתם. אתם יכולים להמשיך עם המסלול הירוק שיביא אתכם (לאחר הליכה של כשעה) בסופו של דבר לחניון התחתון של הסטף, אבל לצורך כך ישנו צורך להשאיר רכב נוסף גם שם.

מכל מקום, כאשר תגיעו למעיין אני בטוח שתופתעו לטובה, מדובר במקום מקסים אשר יכול לשמש גם כאתנחתא מרעננת ביום חם (המים קרים) וגם כלוקיישן יפהפה לצילום, אני לא אומר שתתחילו לסחוב לכאן כלת לצילומי "בוקים" בערב החתונה, אבל אם סתם בא לכם לגוון באתרי הטבע שאתם מצלמים בהם זה בהחלט המקום.

לאחר שהגעתם למקום, אתם תראו מדרגות שיורדות אל הניקבה החצובה, ותראו מולכם שלושה פתחים, אני באופן לא ממליץ להיכנס פנימה עם הציוד צילום ואת הצילומים אני מציע לעשות בחוץ, המים בפנים עלולים להיות עמוקים. על מנת לבצע את סשן הצילומים שלכם תוכלו להתמקם ולהנות הן מהצל והן מהתאורה היפה הנוצרת במקום ממש בכניסה לבית המעיין תחת עץ התאנה, במידה ובכל זאת תרצו להכנס לתוך הניקבות תצטרכו להצטייד בפנס, כפכפים ולהכין את המגבת שתחכה לכם בחוץ.

לאחר שתתרענו במי המעיין, תוכלו לנסות ולהעביר באמצעות המצלמה חלק מהקסם של המעיין, את האגדות העממיות (על שדים ורוחות) שצמחו מסביב לו ואת הסיפורים ההיסטוריים להם היה עד דוגמת רצח השוטר הבריטי בידי הפושע אבו ג'דידה שגם נתפס כאן בסופו של דר והוצא להורג בירושלים הלא רחוקה, אבל את כל זה אני כבר אשאיר לדמיונכם.
עד הפעם הבאה,
שלכם,
יונתן לוקימסון.