ארבעת בתי הכנסת

האגדה מספרת על כובסת זקנה שחיתה בירושלים בימים שבהם העות'מנים שלטו בארץ, יום-יום הייתה אותה כובסת, מכבסת-תולה, מכבסת-תולה, מכבסת... עד שיום אחד נמאס לה. סליחה זה מסיפור אחר.
באותה התקופה, הכובסת הזקנה הייתה עובדת עבור כל מי שסיפק לה עבודה, הבעיה הייתה שלא כולם סיפקו את התשלום, בייחוד קאדי אחד, שהיה אחראי על קבר דוד. יום אחד החליטה הכובסת להציע לקאדי הצעה עיסקית,
"צ'מע", היא אמרה לו בניב ירושלמי, "גם אני יודעת וגם אתה יודע, שאת השכר על הכביסה שעשיתי עבורך אני לא אקבל, אז בוא תן לי את שכרי בצורה אחרת. אתה, יש לך את המפתחות לקבר דוד, ואני הייתי מאוד שמחה להכנס למתחם הקבר על מנת להתפלל, והרי ידוע שמאז שהתורכים הגיעו נאסר על הנוצרים והיהודים להכנס למתחם הקבר, אבל בינינו, מה אכפת לך להניח לי איזה שעה קלה לאמירת תהילים."

חשב הקאדי לעצמו, והחליט, למה לא. ככה יוכל להפטר מהחוב ואולי גם מהכובסת. הכניס את הכובסת לקבר דוד המלך, ואיך שהיא התחילה להתפלל, צעד חרש מספר צעדים לאחור, יצא נעל את הדלת ורץ להזעיק משטרה.
ואילו הכובסת שלנו, אומרת פרק תהילים, מתפללת למען בני ביתה ולרפואת כלל עם ישראל ואינה שמה לב לכך שהדלת נעולה.
והנה לאחר שסיימה לומר את תפילותיה, פקחה את עינייה והנה חושך, והדלת נעולה. מיד, אפשר לומר, חשך עליה עולמה, החלה בוכה בכי תמרורים ולהתפלל מעומק ליבה לישועה.

והנה לפתע פתאום זע הקבר ממקומו, ויוצא ממנו קשיש עטור זקן ואמר לה: "מה לך ביתי כי תבכי, בואי אחרי", נכנס הקשיש לתוך המערה והיא אחריו, והנה לאחר כברת דרך ראתה היא את הסוף בקצה המנהרה, אבל הקשיש נעלם ואיננו, יצאה החוצה הכובסת והנה היא עומדת בתוך הרובע היהודי, בין בית כנסת אליהו הנביא ולבית כנסת ריב"ז ומולה השטח שבו יבנה בית הכנסת האינסטנבולי. מיד רצה הכובסת לביתה, הוציאה את הגיגית, הוסיפה מים וסבון החלה מחדש את סדר יומה: מכבסת-תולה, מכבסת-תולה.
באותו הזמן הגיע הקאדי (זה שדיווח על הפריצה) יחד עם השוטרים לקבר דוד, פותחים את הדלת, ואין כובסת, ואין דוד, מיד נעצר הקאדי על שתייה בתפקיד... ואילו הכובסת, לאחר שנודע סיפורה, הצביעה על המקום שבו יצאה מהמערה ובאותו המקום נבנה בית הכנסת, בעל השם המקורי - "האמצעי".

ברוכים הבאים למתחם ארבעת בתי הכנסת הספרדים. במתחם זה מאוגדים, ממש במקרה, ארבע בתי כנסת ספרדים, בית כנסת רבן יוחנן בן זכאי (שבו נתרכז), בית כנסת אליהו הנביא, בית הכנסת אינסטמבולי ובית הכנסת האמצעי.
הסיפור המעניין אודות המתחם הזה מתחיל כבר בבניין בית הכנסת הראשון - רבן יוחנן בן זכאי, שנבנה בשנת 1516 (ישנה מחלוקת לגבי זה), את בית הכנסת בנתה קהילת ספרדים "אסלים" שהגיע מספרד לאחר גירוש היהודים שהיה ב1492.

לו תיגשו אל הכניסה הראשית למתחם, מבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי, הדבר הראשון שבו תבחינו הוא שאתם צריכים לרדת מספר מדרגות על מנת להכנס אל תוך בית הכנסת, אבל לפני שאתם יורדים למטה תביטו אל החצר הנמוכה בשלוש מטר (בערך) ממפלס הרחוב, במידה ותתבוננו אתם תבחינו כי בצידו הדרומי של בית הכנסת קיימת בליטה המזכירה לנו, ולא במקרה, מסגד, העניין הוא שבזמן שלטון המוסלמים הוחלו על בני החסות (היהודים והנוצרים) החוקים הדתיים שנחקקו על ידי עומר השני ונקראו בעקבות זאת "חוקי עומר".
לפי החוק הזה נאסר על בני החסות לבנות בתי תפילה חדשים או אפילו לשפץ את הישנים, מעבר לכך נאסרה כל בניה שהיא שתהיה גבוהה מהמסגד שנמצא בסביבה. ואילו כאן רצו לבנות בית כנסת מפואר, מבנה גבוה, החליטו להערים במידת מה על השלטונות ולבנות מבנה שידמה למסגד, לפיכך נבנה לו מעין מחראב - גומחה שמצינת למוסלמים את כיוון התפילה בתוך המסגד.
טענה אחרת טוענת כי בית הכנסת נבנה במקום נמוך על מנת לקיים את הפסוק: "ממעמקים קראיתך ה'", וכמו שישנם בתי כנסיות ברחבי הארץ שבהם הבימה נמצאת בתוך גומחה נמוכה, כך גם כאן, רק שכאן כל בית הכנסת נמצא במיקום יותר נמוך.
כמובן שקיימת גם האפשרות כי לפני 500 שנה מפלס החיים בירושלים היה נמוך יותר, אבל אני מניח שזאת כבר אגדה.

לאחר שתיכנסו לתוך בית הכנסת, אתם תבחינו מיד במספר דברים, אבל מספר נקודות לפני כן:
בית הכנסת שאתם נמצאים בתוכו הינו מבנה משוחזר. בית הכנסת המקורי נהרס על ידי הירדנים ובסופו של דבר שרידיו שימשו כמחסן ואורווה לחמורים. אולם למרות זאת ישנם בבית הכנסת הזה גם אלמנטים מקוריים, דוגמת שני ארונות קודש, אשר שימשו למספר מטרות, תלוי בשלטון המקומי, כאשר ארון אחד משמש כארון קודש לכל דבר ואילו הארון השני משמש לאיחסון הקוראן (בדומה לבית כנסת הרמב"ן) או לגניזה או בתור "סתם" ארון לספרי קודש.
נקודה נוספת היא המדף שנמצא גבוה מעל לחלונות בצד הכניסה, על המדף הזה מונחים שופר וקנקן שמן זית. שני הפריטים המיוחדים האלה מחכים לבואו של המשיח, כי לאחר בואו צריך יהיה לתקוע בשופר וכמובן למשוח אותו למלך. הפריטים הללו נמצאים באותו המקום שבו נמצאו גם לפני מלחמת ששת הימים שופר וקנק של שמן זית, אולם אלו נבזזו על ידי הירדנים, כמו כיסאו של אליהו הנביא מבית הכנסת הסמוך. וכמו בית הכנסת, גם אלו הם פריטים חדשים.

ממש לסיכום לפני שאני נוטש אתכם לשוטטות עצמאית במתחם ארבעת בתי הכנסת, ארבעת בתי הכנסת הינם קומפלקס מעניין, הכולל ארבעה בתי כנסיות עם שלושה פתחים, כאשר לבית הכנסת האמצעי אין כניסה, בתוך בית הכנסת האינסטמבולי ובבית כנסת אליהו הנביא ישנם שני ארונות קודש מיוחדים שיובאו במיוחד מאיטליה (ארון הקודש של בית כנסת ריב"ז נבנה בתוך המבנה עצמו).
בצמוד לבית הכנסת האמצעי קיים מוזיאון קטן המכיל תמונות ושרידים של ספרי תורה אשר היו בתוך בית הכנסת, במידה והמוזיאון סגור מומלץ לבקש מהשומר בכניסה לפתוח את המקום.
הכניסה לבית הכנסת הינה בתשלום והכניסה אליו נמצאת סמוך לחניון הרובע היהודי ליד רחוב התופים.
עד הפעם הבאה,
שלכם,
יונתן לוקימסון.