7 בנוב׳ 2010

אלכסנדר לא היה כאן, איקסנדר כן.


הפוסט הזה יושב אצלי בהכנה כבר זמן מה, וכל פעם אני מתחיל אותו בצורה אחרת, פעם מנקודת מבט הצילומית, פעם מסיפורו של המקום ופעם בכל מתהייה איך כדאי בכלל לכתוב אותו.
אז בניסיון ליצור קצת סדר מתוך הבלאגן, אתחיל הפעם ברשותכם בהתחלה:



לאחרונה הזדמן לי "להכין" לקראת טיול את נחל אלכסנדר, אז לקחתי את אחותי (שתארח לי חברה), חיכיתי לאוטובוס שהתמהמה, מה שגרם לכך שבסופו של דבר התחלנו את המסלול בשעה יחסית מאוחרת, מפה לשם ובאמצע הדרך כבר ירד עלינו החושך.

בנקודה הזאת החלטתי לשנות כיוון, לא מבחינת מסלול הטיול אלא מהבחינה הצילומית, אם לפני כן קיוויתי להגיע לאזור נמל האבטיחים (עליו בהמשך) הרי שבאותה הנקודה החלטתי לשנות משיגרתי ולצלם על איסו גבוה ולמתוח את יכולות המצלמה בהתאם.


איננו זאבים, לא חתולים ובטח לא ינשופים, אני מניח שזאת אחת מהסיבות שהראייה שלנו דפוקה וזאת בלי קשר לצורך האישי שלי במשקפיים. בסופו של דבר תמיד, כאשר אנחנו נמצאים במצבים של לחץ אנחנו מגלים עד כמה שבני האדם מוגבלים. יתרונם של בני האם לפ ט"ה וייט (איך שאני מבין אותו לפחות) לפחות הוא בזה שלבני האדם ניתנה היכולת המופלאה ליצור כלים אשר יפצו על המגבלות הפיזיות שלהם מול הסביבה, לכן כאשר אני הולך תוך סבכיו האפלים של יער השרון - יער אשר נכרת לפני כמאה שנים לטובת הרכבת החיג'אזית שנבנתה על ידי התורכים והנאצים ימ"ש, אני מביא איתי פנס ובמידה ואני בכל זאת מעוניין ליצור משהו מעניין ולהביא איתי הביתה איזוהשהי תמונה אני בפשטות מעלה את האיזו לרמות הלא סבירות אשר מצד אחד מגרענות את התמונה בצורה מטורפת אבל מצד שני מעבירות תחושה של משהו מעבר, משהו שאי אפשר להעביר לדעתי בתמונות הרגילות שהייתי יכול לצלם לו הייתי מגיע לשם באור יום ומצלם את השיגרה של השביל החביב המתחיל בסמוך לקיבוץ מעברות ונגמר בנמל האבטיחים היוצא לים התיכון.

בשונה מתחילת המסלול המדובר, נחל אלכסנדר לא מתחיל בסמוך לכביש 4 הישן אלא קצת יותר מזרחה, והוא אוסף את מימיו מנחל שכם, נחל בחן, אומץ וכו'... ואורכו מגיע לכ45 ק"מ.
הקטע שעליו ארוצה להמליץ לכם עליו התפרסם בזכות תהליך הטיהור שעבר ובעקבות זאת הפיכתו לאחד המקומות היפים באזור השרון. אני לא יכול להגיד זאת בפה מלא, אבל סביר להניח שמי שהיה בנחל לפני 20 שנה בפעם האחרונה לא יזהה את היום את המקום, היות שמבתעלת הניקוז של עמק חפר והרי השומרון הוא הפך שמורה ירוקה ויפה, שאפילו הצבים הרכים חזרו לקנן בה, ויש לי תחושה שבעקבות הצבים הגיעו גם כמה תאילנדים אבל נניח לזה ולא נעסוק כאן בשרשרת המזון, זה לא הנושא.



כאן עלי להזהירכם, המסלול המלא אינו מסלול מעגלי ומולץ להשאיר רכב אחד בסוף המסלול בסמוך לחוף בית ינאי ולהגיע עם רכב אחר לקיבוץ מעברות, לאחר שמצאתם חנייה (במידה והגעתם ברכב ישנו חניון מסודר מאחורי תחילת המסלול) אתם מוזמנים להעמיס עליכם את הציוד ולצאת לדרך, אתם יכולים לרדת למטה אל גדת הנחל ולהתחיל ללכת עם השביל הסלול לאורכו של הנחל, לאחר שתעברו מתחת מתחת לגשר ל הכביש פשוט תוכלו להמשיך וללכת לאורכו של המסלול עד גשר הצבים, במידה ותגיעו בעונה הנכונה אתם תראו מצד ימין שלכם צמר גפן בפריחה או יותר נכון כותנה שתהפוך בהמשך לאריגים או לחלופין לצמר גפן אמיתי, לאחר הליכה של זמן מה אתם תגיעו לחורשת אקליפטוסים שבה אפשר לנוח ושם תוכלו לבחור האם חזור לאחור או להמשיך קדימה, במידה ותחליטו לנהוג כך, תגיעו בהמשך הדרך לגשר שעובר מתחת לפסי רכבת, לאחר שתעברו את הגשר (מתחתיו) תצטרכו לפנות ימינה וללכת לאורך המסילה מרחק של כמאתיים-שלוש מאות מטרים עד שתראו סימון שבילים שיפנה אתכם שמאלה. משם תמשיכו ישר עד שתגיעו לחירב'ת סמארה - מבנה שימש בעבר את משפחת סמארה מטול כרם להשגחה על האזורים החלקאיים שלהם אולם בהמשך הפך לתחנת המכס של השלטון העות'מני אשר גבה כאן את המכס על יצוא האבטיחים.





כאן אנחנו מגיעים לנקודה מעניינת, שמו של הנחל, מכאן דרך אגב הדרך אל סוף המסלול אינה ארוכה במיוחד, אז אני מציע לכם לתפוס פינה בצל ולשמוע את סיפור שמו של המקום. בניגוד למקובל הנחל ללא נקא על שמו של אלכסנדר הגדול ולא על שמו של אלכסנדר ינאי, מספרים שכאשר הגיעו לכאן חברי ועדת השמות ושאלו את תושבי המקום איך נקרא הנחל ה"ל, הסתכלו עליהם הפלאחים ואמרו "הדא ואדי איקסנדר", ישבו וחשבו חברי הועדה עד שהגיעו למסקנה שהיום שאיקסנדר הוא אלכסנדר הרי שהנחל נקרא על על שמו של אחד מהלכים הגדולים של ארץ ישראל, אבל לו היו אותם חברי ועדה פונים קצת מזרחה ומחפשי עוד סיפורים היסטוריים היו ודאי שומעים על ש'יח איקסנדר, אשר שלט במעלה הנחל ולו שולם מס האבטיחים אשר השוטו במורד הנחל עד למוצא לים, ששם היה מזח קטן שבו היו מטעינים את אבטיחיה של ארץ ישראל ומסיעים למצרים, ולו תשאלו את זקני מצרים, יגידו הם לכם על האבטיחים אשר היו מגיעים אליהם מארץ ישראל, שהרי את הטעם אי אפשר לשכוח.
אז עד הפעם הבאה,

שלכם,
יונתן לוקימסון.















אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה