אני יודע, המון זמן עבר מאז העדכון האחרון של הבלוג, והמון דברים עברו עלינו, כך לדוגמא עברתי בהצלחה את שתי הבחינות של משרד התיירות בדרך לרישיון מורה הדרך ולמעוניינים לדעת מספר הרישיון שלי הוא: 10258.
מעבר לכך ביום שבת לפני כארבעה חודשים נולד בנינו הבכור אורי, באמצע בין כאן לשם היו לי גם מספר ימי מילואים די מעניינים, אבל אני מניח שאם הגעתם עד לכאן הרי שאתם מצפים לגלות בסופן של השורות האלו גם לוקיישן חדש כלשהו, ואכן הפעם אני רוצה לקחת אתכם לפנינה אמיתית בעיר הקודש - ירושלים.
על מנת לספר את סיפורו של המקום הבא, אני חייב לחזור כמעט מאה שנה אחורה, יותר נכון לתקופת מלחמת העולם הראשונה (1914-1919). מלחמת העולם כמשתמע משמה עירבה בתוכה כמשתמע משמה את רוב העולם, או לפחות את המעצמות של אותה התקופה: רוסיה (אשר פרשה מהמלחמה בעקבות המהפכה), גרמניה, צרפת, בריטניה הגדולה וכמובן שגם ארצות הברית טמנה את ידה בקלחת.... אבל מתוך כל אותה המלחמה אני רוצה להתרכז בנקודה קטנטנה. נכון, איך ידעתם, ארץ ישראל, אבל מעבר לנקודה של ארץ ישראל אני רוצה להגיע לנקודה אחת שהיא ליבו של הפוסט הזה, והיא בית הקברות הצבאי הבריטי.
לאחר שהבריטים עזבו את חופי ארצינו הקטנה ב14.5.1948, הם השאירו אחריהם מספר בתי עלמין בין השאר ברמלה, חיפה, ירושלים, באר שבע וכו'...
אולם אל המצב הזה שבו האימפריה הבריטית (המתפוררת כבר באותה עת) משאירה מאחוריה מזכרות כגון אלה, הגיעה בריטניה הגדולה כאמור במלחמת העולם הראשונה, כאשר התקבלה החלטה קרדינלית לקבור את הרוגי המלחמה במקום נפילתם, דהיינו במקום שירכז את כלל הנפגעים ויוכרז כבית עלמין צבאי, וזאת בעקבות כמות ההרוגים העצומה של הממלכה הבריטית אשר עמד מעל למיליון איש ויכול היה לגרום לעומס כלכלי אדיר לו נאלץ המלך לממן מכיסו את הבאתם לקבורה באדמת המולדת.
בעקבות ההחלטה הזאת נקבע חד משמעית כי כל חייל של צבא הוד מלכותו יקבר במקום שירותו, ועל מנת לקבוע תקן אחיד לכל חייל וחייל נקבע כי גם משפחה שתרצה להביא את גופתו של בן משפחתה לא תוכל לעשות, דין אחד יהיה לכולם בנוגע למסע האחרון הזה.
אבל על מנת להמתיק את בליעת הגלולה ניתנה למשפחות האופציה לכתוב מספר מילים על המצבה האחידה שמעטרת את הקבר.
בית העלמין הצבאי הבריטי בירושלים שעליו נסוב הפוסט נ"ל, נמצא בהר הצופים סמוך לגן הבוטני (הכניסה משדרות צ'רצ'יל) והוא מאפשר למבקר בו לקבל מספר נקודות ראייה על מגוון רחב של תחומים, אני אתחיל בנוף העירוני:
אני באופן אישי ביקרתי במקום קצת לאחר השקיעה, והנוף הנשקף מהמקום הוא פשוט מדהים, ירושלים פרושה לפניך לפרטי פרטים מהר הצופים לכיוון ואדי ג'וז ומערבה ממנו.
במבט לתוך בית הקברות אתה רואה מולך צלב ענק הכולא בתוכו חרב, בצמוד לגדר המזרחית של בית הקברות נמצאת בימת טקסים שעליה חרוט פטרונה של אנגליה ג'ורג' הקדוש כאשר הא קוטל את הדרקון שמסמל את האמונה הפאגנית, על כך אולי בפעם אחרת, בנקודה הזאת כל שנה ביום ראשון הקרוב ל11 בנובמבר מתקיים טקס הזיכרון השנתי לחללי מלחמת העולם הראשונה הבריטים, הטקס מתקיים גם בבאר שבע וברמלה, טקס נוסף שמתקיים ב25 באפריל הוא לזכר חללי אנז"ק שעליהם כבר כתבתי כאן בעבר, כך שבמידה ומתאפשר לכם לעבור בסביבה באחד מהימים הללו כדאי לקפוץ (הטקס מתקיים בשעה 11:00)
מהנקודה הזאת אני מציע כבר להתפזר בין הקברים ולראות את השמות החרוטים על המצבות, אתסמלי היחידות שהשתתפו בקרבות באזור, ואת הסמלים הדתיים, אחד הדברים המוזרים שנתקלתי בהם הוא החלקה היהודית, אני בטוח שתסכימו איתי שמוזר למצוא מספר מצבות עם מגן דוד בולט עליהם בתוך בית קברות המעוטר בצלב ענק באמצעו. סתם הערת כבדרך אגב, אבל גם קברה של חנה סנש בהר הרצל נמצא תחת אחריותה של הועדה הבריטית לטיפול בבתי העלמין הצבאיים, זאת כמובן עקב היותה חיילת בריטית בעת מילוי תפקידה.
בנקודה הזאת אני אסיים את הפוסט, תוך המלצה קטנה, במידה ואכן יוצא לכם לבקר בבית הקברות הבריטי בהר הצופים, גשו ותבקרו גם את החייל ויליאם שייקספיר, אני בטוח שלפחות עליו כבר שמעתם.
עד הפעם הבאה,
שלכם,
יונתן לוקימסון.
מעבר לכך ביום שבת לפני כארבעה חודשים נולד בנינו הבכור אורי, באמצע בין כאן לשם היו לי גם מספר ימי מילואים די מעניינים, אבל אני מניח שאם הגעתם עד לכאן הרי שאתם מצפים לגלות בסופן של השורות האלו גם לוקיישן חדש כלשהו, ואכן הפעם אני רוצה לקחת אתכם לפנינה אמיתית בעיר הקודש - ירושלים.
על מנת לספר את סיפורו של המקום הבא, אני חייב לחזור כמעט מאה שנה אחורה, יותר נכון לתקופת מלחמת העולם הראשונה (1914-1919). מלחמת העולם כמשתמע משמה עירבה בתוכה כמשתמע משמה את רוב העולם, או לפחות את המעצמות של אותה התקופה: רוסיה (אשר פרשה מהמלחמה בעקבות המהפכה), גרמניה, צרפת, בריטניה הגדולה וכמובן שגם ארצות הברית טמנה את ידה בקלחת.... אבל מתוך כל אותה המלחמה אני רוצה להתרכז בנקודה קטנטנה. נכון, איך ידעתם, ארץ ישראל, אבל מעבר לנקודה של ארץ ישראל אני רוצה להגיע לנקודה אחת שהיא ליבו של הפוסט הזה, והיא בית הקברות הצבאי הבריטי.
אולם אל המצב הזה שבו האימפריה הבריטית (המתפוררת כבר באותה עת) משאירה מאחוריה מזכרות כגון אלה, הגיעה בריטניה הגדולה כאמור במלחמת העולם הראשונה, כאשר התקבלה החלטה קרדינלית לקבור את הרוגי המלחמה במקום נפילתם, דהיינו במקום שירכז את כלל הנפגעים ויוכרז כבית עלמין צבאי, וזאת בעקבות כמות ההרוגים העצומה של הממלכה הבריטית אשר עמד מעל למיליון איש ויכול היה לגרום לעומס כלכלי אדיר לו נאלץ המלך לממן מכיסו את הבאתם לקבורה באדמת המולדת.
בעקבות ההחלטה הזאת נקבע חד משמעית כי כל חייל של צבא הוד מלכותו יקבר במקום שירותו, ועל מנת לקבוע תקן אחיד לכל חייל וחייל נקבע כי גם משפחה שתרצה להביא את גופתו של בן משפחתה לא תוכל לעשות, דין אחד יהיה לכולם בנוגע למסע האחרון הזה.אבל על מנת להמתיק את בליעת הגלולה ניתנה למשפחות האופציה לכתוב מספר מילים על המצבה האחידה שמעטרת את הקבר.
בית העלמין הצבאי הבריטי בירושלים שעליו נסוב הפוסט נ"ל, נמצא בהר הצופים סמוך לגן הבוטני (הכניסה משדרות צ'רצ'יל) והוא מאפשר למבקר בו לקבל מספר נקודות ראייה על מגוון רחב של תחומים, אני אתחיל בנוף העירוני:
אני באופן אישי ביקרתי במקום קצת לאחר השקיעה, והנוף הנשקף מהמקום הוא פשוט מדהים, ירושלים פרושה לפניך לפרטי פרטים מהר הצופים לכיוון ואדי ג'וז ומערבה ממנו.במבט לתוך בית הקברות אתה רואה מולך צלב ענק הכולא בתוכו חרב, בצמוד לגדר המזרחית של בית הקברות נמצאת בימת טקסים שעליה חרוט פטרונה של אנגליה ג'ורג' הקדוש כאשר הא קוטל את הדרקון שמסמל את האמונה הפאגנית, על כך אולי בפעם אחרת, בנקודה הזאת כל שנה ביום ראשון הקרוב ל11 בנובמבר מתקיים טקס הזיכרון השנתי לחללי מלחמת העולם הראשונה הבריטים, הטקס מתקיים גם בבאר שבע וברמלה, טקס נוסף שמתקיים ב25 באפריל הוא לזכר חללי אנז"ק שעליהם כבר כתבתי כאן בעבר, כך שבמידה ומתאפשר לכם לעבור בסביבה באחד מהימים הללו כדאי לקפוץ (הטקס מתקיים בשעה 11:00)
מהנקודה הזאת אני מציע כבר להתפזר בין הקברים ולראות את השמות החרוטים על המצבות, אתסמלי היחידות שהשתתפו בקרבות באזור, ואת הסמלים הדתיים, אחד הדברים המוזרים שנתקלתי בהם הוא החלקה היהודית, אני בטוח שתסכימו איתי שמוזר למצוא מספר מצבות עם מגן דוד בולט עליהם בתוך בית קברות המעוטר בצלב ענק באמצעו. סתם הערת כבדרך אגב, אבל גם קברה של חנה סנש בהר הרצל נמצא תחת אחריותה של הועדה הבריטית לטיפול בבתי העלמין הצבאיים, זאת כמובן עקב היותה חיילת בריטית בעת מילוי תפקידה.בנקודה הזאת אני אסיים את הפוסט, תוך המלצה קטנה, במידה ואכן יוצא לכם לבקר בבית הקברות הבריטי בהר הצופים, גשו ותבקרו גם את החייל ויליאם שייקספיר, אני בטוח שלפחות עליו כבר שמעתם.
עד הפעם הבאה,
שלכם,
יונתן לוקימסון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה