אדריכלות נוף חקלאית ב-סטף

אין ספק, כי אחת מפינות החמד של הארץ, במידה ונתעלם לרגע אחד מכך כי כל הארץ הינה "פינת חמד" אחת גדולה, אלו הרי ירושלים.
ואם בהרי ירושלים עסקינן, הרי שהמסלול המטוייל ביותר בארץ, או כך לפחות נדמה לי, הוא הסטף. אני לא יודע מה מושך אנשים, בעיקר בתי ספר עם תלמידים, חברות עסקיות או סתם משפחות להגיע אל הסטף, אולי זה המסלול הקליל והקצר אולי המעיין שנובע שם כל השנה, למטיילים הפתרונים. היות וכל כך הרבה אנשים אוהבים את הסטף כדאי לדעתי להקדיש לו מספר מילים, קצת על הגאולוגיה, קצת על הגאוגרפיה וקצת על הצילום.
נתחיל מזה שהסטף הינו חלק משביל ישראל.
88 מילים על שביל ישראל:
שביל ישראל הינו מסלול המתחיל בקיבוץ דן בצפון ונגמר קצת לפני מעבר טאבה באילת. אורכו של השביל כ900 ק"מ. השביל מסומן לכל אורכו בסימון כתום-כחול-לבן, כאשר הצבע הכתום מסמל את גוש קטיף או את המדבר, תלוי את מי שואלים, הצבע הכחול מסמן את מישור החוף והצבע הלבן משמל את החרמון המושלג בכל ימות השנה והנראה לעין ביום טוב, מכל תצפית בארץ. הסימון של השביל הוא תמיד מדורג, כך שהמטייל תמיד יוכל למצוא את כיוון הצפון היות והצבע הלבן תמיד יצביע צפונה והצבע הכתום, תמיד יצביע נגבה – אל המדבר.
אלו היו 88 מילים על שביל ישראל.

בחזרה אל הסטף. הסטף נחשב לאזור שהיה מיושב ברצפם שונים לאורך התקופות, במשך 6000 השנים האחרונות, לאחר קום המדינה הייתה במקום אף מעברה בשם ביכורה, כך שהשם הרשמי של המקום הוא ביכורה, כך  גם שמו של המעיין הראשון שאליו מגיעים לאורך המסלול: "עין ביכורה".
נכון להיום המקום משמש כשמורת טבע, המדגימה את סוגי החלקאות הקדומה. אני מניח שכולם למדו בשלב כזה או אחר בבית הספר על מושגי חקלאות הבעל - חקלאות התלויה בגשמים ("בעל" אל הגשם), וחקלאות שלחין, חקלאות הבנויה על מסלולי השקיה אשר נבנו בקרבת מעיין כלשהו, לרוב על טרסות (מדרגות חקלאיות) כמו אלו שרואים כאן.
מהבחינה הגאולוגית מדובר במעיין קרסטי, קארסט, הינה תופעה הנקראת על שם איזה אזור ביוגוסלביה, ששם עלו לראשונה על התפועה. אז מה זה אומר, ישנן סלעים, דוגמאת גיר שהינם סלעים קשים, המאפשרים חילוחול של מים דרכם, המים מחלחלים, ומחלחלים דרך ה"אקוויפר", עד שהם מגיעים לשיכבה אטומה למים ה"אקויקלוד" דוגמאת קירטון שהוא סלע הרבה יותר רך, היות ולמים אין מוצא, הם מתחילים ל"נגוס" בלסע, עד שהם מוצאים מוצא ופורצים דרכו, כך נוצרים לרוב המעיינות הקארסטיים. נקודה מעניינת היא שהחלק הנמס של הגיר ה"קלציט", אשר נמסה בתהליך חלחול המים, יוצא בסופו של דבר אצלנו בבית, בתוך הקומקום, קוראים לזה אבנית.

בחזרה אל האתר: חסרנו העיקרי של המקום כפי שאני רואה אותו הוא בכמות האנשים המגיעים אליו, המקום מטוייל מאוד, וכמו שכתבתי כבר, כל בית ספר יסודי בישראל מגיע למקום בשלב כזה או אחר.

יתרונותיו של המקום עבור הצלמים הם בנוף היפה, של עין כרם והרי ירושלים, גדרות האבן, בתי המעיין ועוד אלמנטים של אדריכלות נוף חקלאי שאי אפשר למצוא בכל מקום, פינת חמד כבר אמרתי?
אז גם אתם מוזמנים לבקר במסלול הזה, כמובן שאפשר לרדת ולעלות, חשוב לזכור שהמסלול הוא לא מעגלי למי שעושה את כולו והוא כולו מתנהל בירידה (או בעלייה) וכל הסיפור של ההליכה לוקח בין חצי שעה לשעה תלוי בקצב.
שתי דרכים מגיעות אל המקום האחת לאלו הנוסעים על כביש אחד, יורדים במחלף הראל, עוברים את מבשרת ציון עד לצומת סטף, פונים ימינה ומגיעים אל החניון העליון שבו יש גם  בית קפה, מקום למלא מים ושרותים.

הדרך השניה היא לרדת מירושלים דרך עין כרם, ולנסוע על כביש 386 עד לכניסה לחניה התחתונה של הסטף, לרוב אין שם כלום, אבל לעיתים מגיע למקום איזה "גזלן" על מנת למכור ארטיק לילדים.
אז תהנו,
שלכם,
יונתן לוקימסון.