עד הלום

"ללחומים שזעקו עד הלום, נפלו ולא זכו."

הסיפור הפעם הוא סיפורם של אובליסק מצרי, גשר עות'מני, פילבוקס בריטי וסיפור מתקופת קום המדינה.

מי שאף פעם לא נסע דרומית מאשדוד בטוח לא מכיר את גשר "עד-הלום" ובהחלט הגיע הזמן להכיר אותו ולו רק בגלל מורשת הקרב, אם לא בגלל מורשת הקרב אז בגלל האנדרטאות היחודיות שנמצאת בו ואם לא בשביל האנדרטאות אז בגלל שמדובר בסתם אתר יפה ששווה ביקור.

הגשר המדובר, הינו גשר (למען האמת שניים), שנמצא מעל נחל לכיש וכמו שכתבתי למעלה, מתכנסים תחתיו מספר סיפורים מרתקים. הסיפור האקטואלי יותר שאני רוצה להתחיל ממנו הוא סיפור השיקום, לפני מספר שנים החליטה עיריית אשדוד לשקם את המקום והקימה במקום את פארק עד הלום. וממש עכשיו בחודשים האחורנים שוקם גם הגשר אשר פוצץ בליל הרכבות. אני לא רוצה להכנס כאן לסוגייה האם היה צריך לשקם את הגשר או להשאיר אותו בתור מזכרת מאותו הלילה. אני גם לא רוצה להכנס יותר מדי לסיפורו של אותו הלילה. בקצרה נספר, כי באותו הלילה הגיע כוח משימה לפיצוץ הגשר, הפילבוקס שנמצא מערבה ולמעלה היה מאוייש בשני שוטרים ערבים (ששירתו במשטרה הבריטית). כוח המשימה הצליח להתגנב אל הגשר, הניח בשקט-בשקט את המטען, התרחק, הפעיל את המטען והתכוון להסתלק, אולם מפקד המשימה החליט לבדוק את תוצאות הפיצוץ, וגילה שרק חלק מהחומר נפץ פוצץ ולגשר נגרם רק נזק קל, עתה, כאשר הכוח התגלה ונפתחה עליו אש מהפילבוקס, היה צורך לחבר מחדש את שאריות חומר הנפץ מחדש ולפוצץ את הגשר. את סוף הסיפור אני אשאיר בינתיים לדמיונכם...

גשר הקשתות המשוקם שאתם רואים, הינו הגשר העות'מני שפוצץ באותו הלילה, מה ששווה לדעת כאן הוא כי יסודותיו של הגשר העות'מני יושבים על גשר רומי שעבר במקום. וכאן אני רוצה לשתף אתכם בשאלה המרתקת: מה הקשר בין אחריו של סוס לבין החלליות שנאס"א בונה איפה שהיא לא בונה אותן במערב ארה"ב? לצורך העניין על מנת לברר את העניין נחזור אחורה לתקופה הרומית. מסתבר שהמושג "תו-תקן", איננה המצאה בת זמנו, אלא יציר הרבה יותר קדום. כאשר סללו הרומאים את הכבישים שלהם, בנו גשרים והשקיעו מיליונים בתשתיותיו של העולם העתיק, התחשבו בנתון מאוד פשוט: רוחב העגלה שצריכה לעבור על אותו הכביש או הגשר ורוחב המרכבה הינו הרוחב שלתוכו אפשר לרתום שני סוסים , עם הפנים לכיוון הכביש והאחוריים בתוך היצול של העגלה - לכיוון המרכבה.

מאז עברו אי אלו שנים, ובאנגליה המציאו את רכבת הקיטור, הונחו פסים נבנו קרונות, והכל תוכנן כך שיעבור תחת אותן קשתות ואותם גשרים אשר חצו בריטניה באותה התקופה שתי וערב, וכך נקבע רוחב סטנדרטי לפסי רכבת וכמובן בהתאמה גם לקרונות. עברו עוד אי אלו שנים, והרכבת הגיעה גם לארה"ב של אמריקה, הוקמו מסילות, נחצבו מנהרות בתחתיות ההרים והכל בהתאם לאותו סטנדרט עולמי של פסי הרכבת הראשונים שהוקמו באנגליה. הטכנולוגיה התקדמה, האדם התחיל לטוס בשמיים והגיעה הזמן לצאת לחלל "אמה-מה", נקודת השיגור לחלל נמצאת במערב, והמפעל המייצר את החלליות נמצא במזרח (או להפך). לצורך ההעברה שלחו רכבת שתעביר את הציוד ועתה התבררה הבעיה: על מנת להעביר את הציוד, ישנו צורך להתאים אותו לאותו הרוחב הסטנדרטי של מנהרות הרכבת אשר נבנתה בהתאם לתו התקן הרומי (למעשה) שהלך בדיוק נמרץ לפי אחוריהם של שני סוסים רתומים למרכבה.

בחזרה לנושא שלנו, הלוחמים שלנו, חיילי תנועת המרי, החליטו לחבר מחדש א חומרי הנפץ, תחת אש הערבים, חוברו הפתילים, הטוראים נסוגו, המפקדים נשארו לחפות, והגשר פוצץ באופן סופי.

הפעם הבאה שאנחנו חוזרים לגשר, היא במלחמת העצמאות, מאיזו שהיא סיבה החליט המפקד המצרי לייצב כאן את הקו הצפוני שלו. על מנת לסלק את הפולש המצרי נשלחו למקום חיילי גבעתי, כחלק ממבצע פלשת. אבל באמצע הלילה בעודם הולכים ומתקרבים אל היעד ממש צמוד לגשר, קיבלו חיילינו פקודת נסיגה בעקבות "הנפצה" כי נחתם הסכם שביתת נשק, מה שלא היה ולא נברא, הכוח עשה אחורה פנה וחזר לבסיס. הבעיה נוצרה כאשר המצרים קמו בבוקר וגילו את עקבות הלוחמים אשר הגיעו עד הלום ולא נתגלו. הכוננות המצרית הוגברה ובליל המחרת כאשר שבו חיילי גבעתי למקום, על מנת להוציא את התוכנית אל הפועל, המצרים כבר היו מוכנים. להם, אותם חיילי גבעתי, מודקשת האנדרטה המצוטטת בראש הטור הנ"ל.

טיפלנו עד כה ברוב הנקודות, הנקודה האחורנה שאני רוצה להתייחס אליה היא האובליסק המצרי היושב למעלה. האובליסק, המשמש כאנדרטה לחיילי הצבא המצרי הוצב במקום לאחר הסכם השלום עם מצרים, עם הנסיגה מסיני התעוררה בעיה, ברחבי סיני היו פזורות אנדרטאות לזכר הרוגי הקרבות השונים במקום. הורים מסויימים התנגדו לפינוי האנדרטאות ובסכם הסופי הושג כי ארבע אנדרטאות ישארו בסיני, בתנאי שישראל תציב בצידה ארבע אנדרטאות לחללי הצבא המצרי בארץ, המדינה הסכימה להצעה וכך הגיע למקום האובליסק כשהכתוב עליו מציין בארבע שפות, עברית, אנגלית, ערבית ובשפת ההירגליפים את סיבת הימצאו במקום. אובליסק נוסף נמצא ליד חמי יואב (למי שרוצה לראות).

מבחינת צילום, המקום נראה לי כמקום שאפשר להגיע אליו למגוון רחב של צילומים החל מצילומי נוף, דרך צילומי חתן-כלה ודוגמנות או סתם ככה במהלכו של יום טיול בעקבות קרבות תש"ח או בעקבות הנף האזורי, המקום מושקע, נקי ומסודר (חוץ מכמה נקודות קטנות פה ושם) ויכול לשמש כרקע יפה לכל ארוע, במקום קיימים שני גשרים, האחד הוא הגשר העות'מני המשוחזר, והשני הגשר של רכבת ישראל שחולפת עליו פעם-פעמיים בשעה.

 איך מגיעים? נוסעים או ברכבת לתחנת עד הלום, יורדים והולכים מספר דקות ברגל או שנוסעים על כביש ארבע עד הכניסה לאשדוד, נכנסים פנימה, פניה ימינה וימינה בעקבות השילוט מביאה אתכם אל הפארק.

אז עד הפעם הבאה,

שלכם,

יונתן לוקימסון.