מרכז גולדה

אחד מיתורנותיו של הכרך הגדול המכונה בשפה המודרנית עיר הוא באוסף הלוקיישנים שבו.

קחו לדוגמא את תל אביב רבתי, העיר החמה והלחה הזאת, הנושקת לחופו של הים התיכון, מאחדת בתוכה מגוון כל כך רחב של סגנונות בנייה שזה מדהים. בשונה מערים רבות אחרות הבנויות בסגנונות בנייה די דומים ומונוטוניים, תל אביב יכולה לשמש כמוזיאון לאדריכלות, מגוון הסגנונות הרחב הקיים בעיר זיכה אותה בין השאר בתואר העיר הלבנה מטעם אונסק"ו והכרזתה כאתר מורשת עולמי, הסיבה לכך למען האמת היא די מצחיקה: ייחודה של תל אביב אינו באוסף בתי הבאוהואס שלה אלא באוסף הבתים בסגנון הבינלאומי, סגנון הבאוהאוס אכן קיים בתל אביב, והיה מקובל באירופה בשנות ה20' וה30' של המאה הקודמת, אך עקב ההפגזות במלחמת העולם השנייה נמחו רוב הבתים האלה מעל פני האדמה והמדגם הכי גדול מהם נותר דווקא כאן בארץ הקודש ובעיר החול - תל אביב.
וכאן נבצע קפיצה קטנה מהסגנון הפונקציונאלי הבאוהאוסי והבינלאומי אל מרכז גולדה במרכזה של תל אביב.
בשנות ה50' עברה בעיריית תל אביב החלטה להקים "מרכז תרבות" הייתה זו מעין תקופה של הקמת מרכזים, כך לדוגמא הקימו על מקומה של גימנסיה הרצליה את המע"ר (מרכז עסקים ראשי) הוא מגדל שלום מאיר.
לאחר דיונים ארוכים בועדות העירייה הוחל בבנייתו של המרכז.
המבנים שנבנו בתחילה היו בית המשפט, לאחר מכן נבנה משכן למוזיאון לאומנות של תל אביב, אשר החל בביתו של מאיר דיזנגוף ולאחר מספר גילגולים הגיע למנוחה ולנחלה במקומו כיום. המבנה דרך אגב נחנך בידיה של הגב' גולדה מאיר, או כפי שרבים אוהבים להגדירה: "ראש הממשלה הכי גבר שהיה במדינת ישראל", מה שמסביר את מקור שמו של המתחם.
מאוחר יותר לקראת סוף שנות ה70' נחנכה מבנה הקבע של הספרייה העירונית "בית אריאלה" (ביתי השני בתקופת התיכון) על שמה של אריאלה גטר נערה שנפטרה מספר שנים לפני כן ומשפחתה תרמה כפסים רבים להנצחתה.
בהמשך הדרך בשנות ה80' הוחלט לבנות מרכז לאומנויות הבמה. לצורך זה נשכר האדריכל יעקב רכטר.
יעקב רכטר (1924-2001) בנו של האדריכל זאב רכטר, זכה בהחלט להציב את רגלו בפנתאון האדריכאלי של מדינת ישראל בכלל ובתל אביב בפרט, בין המבנים שהוא תכנן נמנים: בנה בית המשפט בת"א, המרכז לאומנויות הבמה, תיאטרון הקאמרי, היכל התרבות, יד לבנים בהרצליה, בתי חולים, ספריות, כיכרות ומה לא.
על המרכז לאומנויות הבמה הוא כתב:" ...המשכן מנסה לתת ביטוי אדריכלי לשילוב בין הרצון להציב בעיר מבנה בעל נוכחות ציבורית מרשימה, לבין אופייה הבלתי פורמלי ונעדר המונומנטליות של תל-אביב. עקרונית משתלב הבניין בקנה המידה של הבניינים הקיימים בסביבה, בין אם אלה בנייני המגורים ברחוב לאונרדו דה וינצ'י, או מבני הספרייה והמוזיאון. שערי הכניסה מחד ומגדל הבמה מאידך, הם המרכיבים היחידים החורגים מקנה המידה של הסביבה ומעניקים למבנה מידה ניכרת של נוכחות ציבורית, כיאה לתפקידו כמרכז חשוב במרקם העירוני.
אולם האופרה במשכן האמנויות איננו מנסה להיות דומה לאולם אחר. הוא נעדר לחלוטין ציטטות מן העבר ומנסה להיות מקום חגיגי ומרגש ועם זאת שקט ומאופק, שאינו משתלט על העשייה האמנותית המתרחשת על הבמה אלא תומך בה... עיצוב המרכיבים השונים של הגדרת חלל האולם קשור קשר אמיץ עם צרכי הבמה והאקוסטיקה." (מתוך אתר בית האופרה).
אם הזמן נוספו מסביב לבית האופרה מבנים נוספים וכך לדוגמא בתחילת שנות ה2000 עבר למקום תיאטרון הקאמרי והבנייה מסביב עוד נמשכת....
כאן היה יפה לסיים את פוסט אודות המרכז על "מרכזיו" השונים, אבל אני רואה חובה לעצמי לציין את הגינה שנבנתה מסביב למתחם, כך לדוגמא תוכלו למצוא בין בית אריאלה למוזיאון האומנות גן פסלים פוסט מודרניסטיים, מאחורי בית האופרה תמצאו גינה ירוקה (פארק משפ' דן - תרומה מקנדה) המגיעה עד לתיכון צייטלין שבו היה לכותב הכבוד "להתחנך"  בין כיתה ז' ל י"ב. חובבי האקשן שבין הקוראים, יוכלו למצוא כאן נערים מתאמנים  ברכיבה על קרש על גלגלים המכונה "סקייטבורד" וחובבי השלווה יוכלו למצוא כאן אתר מוצל עם אנדרטה (שאין לי מושג לצורך מה נבנתה) המשתמשת במוטיבים של סלע ומים.

וממש לסיום אני חייב לציין את החנייה של המרכז, אשר יכולה לשמש כלוקיישן בפני עצמו, מדובר במבמנה בטון היורד כ3-4 קומות אל מתחת לפני האדמה.
אז מה תמצאו מבחינת צילומים. קודם כל המקום מהווה גן עדן לחובבי צילומי האדריכלות, המבנים הפונקציונאליים, על סף הפלצנות, אבל בלי לעבור את הטעם טוב (לדעתי האישית) מהווים מקום אסטתי ויפה לצורך צילומים. צלמי האקשן יוכלו למצוא כאן בשעות אחה"צ את החברה שמאתנים כאמור בקפיצות מעל המשוכות עם הסקייטבורד שלהם ולצלמי אירועיים המקו יכול שמש כנודה נוספת שאפשר לקפוץ אליה בדקה ה90 לצורך צילומי חתן כלה על הסף הלא קונבנציונאלי.

אז איפה נמצא המרכז  הנ"ל: על מנת להגיע אל המשכן לאומנויות הבמה, כל מה שעליכם לעשות הוא להגיע אל פינת הרחובות שאול המלך פינת לאונרדו דה וינצ'י, המקום נמצא במרחק של כ20 דק' הליכה מרכבת צפון, או לעצלים המעדיפים לקחת אוטובוס קווים 18,9,28,82,149 ועוד... חנייה מסביב יש בשפע אבל בתשלום.
עד הפעם הבאה,
שלכם,
יונתן לוקימסון.