תל יוסף (הישנה)

הצבע הצהוב שולטטטתתתת!!!!1
אני לא חושב שמישהו יראה אי פעם משפט כזה, בייחוד לא בהקשר לתל יוסף הישנה. אבל מה לעשות והצבע הצהוב שולט בימים האלו בעמק יזרעאל, ובייחוד בשדות ההולכים ומתייבשים של תל יוסף.
תל יוסף לא נמצאת ליד עין חרוד מאוחד, לפחות לא תל יוסף שאני מדבר עליה, תל יוסף, זאת שנמצאת ליד קיבוץ עין חרוד מאוחד היא תל יוסף החדשה, אני רוצה להזמין אתכם אל תל יוסף הישנה שנמצאת בסמוך לבית אלפא וקיבץ חפציבה.
אז איך הגיעה תל יוסף מבית אלפא לאיפה שהיא נמצאת היום? אני מניח שברגל, אבל את תחילת דרכה עשתה תל יוסף במקום הזה, בתור מחנה אוהלים של גדוד העבודה העבודה.
גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור, הוקם ב25.8.1920 י"א באלול תר"פ, במלואת חצי שנה למותו.את הגדוד הקימה קבוצה של חבר'ה אשר עסקה בסלילת כביש טבריה-צמח. בהמשך הגדוד צמח לכשלושת אלפים אנשים, והצמיח מתוכו חלק ממנהיגי העם, דוגמאת יצחק שדה, ישראל ומניה שוחט ושות'...
למקום שעתיד להיות תל יוסף הגיעו חברי גדוד העבודה בשנת 1921, ונקרא אחר כבוד על שמו של יוסף טרומפלדור.

וכך בי"ב כסליו תרפ"ב, עלתה קבוצה של 40 איש מגדל (שאחר כך גדלה) והתישבה בסמוך לקיבוץ עין חרוד. במשך שנתיים עבדו שתי הקבוצות זו לצד זו עד שקבוצה החליטה לעלות על אדמת תל יוסף ולקבוע עובדות במקום, וכך, אחר כבוד הוקם מאהל של חברי הגדוד.
מההתחלה דרכם לא הייתה קלה ותגרות רבות פרצו בינם לבין הפלאחים והבדויים שגרו באזור,

תיאור מעניין אפשר למצוא אצל צבי ליטבאק: "... היה צורך בתגבור לעין חרוד לקראת העלייה לתל יוסף, ונשלחתי עם עוד מספר בחורים. נסענו ברכבת העמק ומול עין חרוד, באמצע השדה, הרכבת עצרה ועברנו... ירדנו לשדה וראינו שהכל מסביב מוצף מים, אולם הכל ירוק ופורח בשפע כלניות מכל הצבעים... השתתפתי בשתי התיגרות הגדולות נגד הערבים. התיגרה הראשונה הייה נגד הבדויים הרועים משבט ה'סגר', אשר עלו עם עדריהם על שטח גן הירק של תל יוסף..." בקצרה, החיים לא פשוטים, אבל לפחות הצבעים מסביב יפהפיים.

 תל יוסף נעזבה בסופו של דבר והותירה אחריה את בית הביטחון ואנדרטה לזכר הנופלים, המקום, אף על פי שישם בו גם חניון עם ספסלי ושלחנות פיקניק, נותר די עזוב, איך שזה נראה ביום ובשעה שבה הגעתי לכאן.
אבל המקום יכול בהחלט לשמש בתור לוקיישן מעולה מכמה סיבות:
א. מדובר במקום די נטוש, ולפעמים זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים, לא רוצים שיפריעו עם "נו, אחי תביא תמונה", בייחוד בימים כמו יום העצמאות הקרב ובא, כשכל אי תנועה משמש כבית חרושת לשיפודים, מקומות כאלה יכולים להיות מעין אי של שקט.

ב. הטבע די משתולל כאן, בקירבת מקום בברכות המים ועל העצים מסביב נוחתות חסידות, ונראה לי שראיתי גם להקה קטנה של שחפים, אבל אני לא יכול לאמת זאת כרגע.

ג. המקום מאכלס מספר לוקיישנים על פני שטח קטנים יחסית, בית הביטחון, מבנה מבטון, ששימש כמעין מוצב הגנתי לתושבי המקום, מספק לנו בעצם מקלט, עם תאורה טבעית! משהו שאני לא תקלתי בו הרבה, המבנה פתוח וניתן להכנס לתוכו, לצערי לא היה לי הזמן לעלות על גגו על מנת לראות את הנוף הנשקף ממנו. לוקיישן נוסף הוא הגעה עם האנדרטה בצורת אוהל. לאלו שעולים על הגבעה מובטחת תצפית יפה על פני עמק חרוד. וכמובן השדות עצמם, אשר נכון להיום די מזהיבים בשמש, אבל יש כאלה שאוהבים גם את הצבעים החמים הללו.
ד. ולצלמי המאקרו, כאן, אני בטוח ומינסיון, תמצאו כר פורה בעונות הנכונות, המלא ברמשים, בדיוק כמו שאתם אוהבים.

אז איך מגיעים לתל יוסף: עולים על כביש 71, ניתן לרדת אליו מכביש 90 ממזרח או מכביש הסרגל במערב, באזור בית השיטה (אלו עם החמוצים), פונים לכביש 669 (כמו יחידת החילוץ) ומגיעים אל בית אלפא, ממשיכים עם הכביש הראשי שבין חפציבה ובית אלפא, עד שמגיעים לשביל, אפר, איתו משיכים הלאה עד אשר מגיעים לתל יוסף הישנה.
למי שרוצה להעמיק קצת בקריאה על גדוד העבודה, אני ממליץ בחום על הספר "עלילות גדוד העבודה" של עובד מיכאלי והדסה איבגדורי-אבידוב.
ועד הפעם הבאה,
שלכם,

יונתן לוקימסון.