יום הזיכרון ויום העצמאות מאחורינו ויום ירושלים קרב ובא, מכאן ועד כ"ח באייר אני רוצה להתייחס בבלוג לעיר הקודש, בירתה של מדינת ישראל הלא היא י-ם.
אז נכון שזה קיטשי, אבל הכותל מלווה את עם ישראל לאורך ההיסטוריה מזה אלפיים שנה, אז ראוי שגם אנחנו נחזור ונבקר אותו מדי פעם.
אז למה הבאתי אתכם הפעם אל הכותל המערבי, סתם שתדעו אבל קיים קטע נוסף של הכותל המערבי קצת יותר צפונה, והוא מוכר יותר תור הכותל הקטן. אבל עם אנחנו כבר נמצאים ליד הכותל המערבי אז בואו ונדבר קצת עליו.
קודם כל חשוב להבהיר, הכותל המערבי הוא לא אחד מכותלי בית המקדש אלא אחת מחומות הר הבית, הר הבית עצמו נבנה כהמשך לעיר דוד (שווה ביקור), והעלייה מעיר דוד אל הר הבית נקראה העופל (מלשון העפלה-עליה למעלה), לאחר חורבן הבית הראשון ולפני בניין הבית השני, שאותו שיפץ הורדוס לפני 2000 שנה, רובדה הקרקע מסביב עד אשר נוצרה רחבה ענקית, אשר עליה נבנה בית המקדש, "וכל מי שלא ראה את בניין הורדוס, לא ראה בניין נאה מימיו".
כמו כשכתבתי למעלה אין ספור ספרים כבר נכתבו על הכותל, אין ספור שירי געגועים, ומשהו קסום בכותל ממשיך למשוך את האנשים לבקר בו, ואחת ההנאות שלי בביקורים בירושלים היא הצילום בכותל, תמיד אפשר למצוא זווית חדשה לפתק שהונח בכותל, או איזו יונה אשר בנתה לה שובך מתחת לחזזית הצומחת על אבני הכותל אי שם ברומו של עולם, אבל מה שמושך אותי באופן אישי אל הכותל הוא המגוון האנושי, נראה כאילו כולם מבקרים בשלב זה או אחר בכותל המערבי, תיירים מחו"ל, תלמידי בר-מצווה, חרדים על שלל החסידויות או ההתנגדויות שבהן, חילונים בטיול "שורשים" או סתם סיור בירושלים, חיילים בסד"ח (סדרת חינוך), או רגע לפני ההשבעה, כאשר יד אחת מונחת על הנשק והיד השנייה אוחזת בתנ"ך והר הבית ניצב מעליהם ומעיד כאשר כולם צועקים נשבע!
אז מושך אותנו כל כך אל הכותל? נראה כאילו הכל וכלום, אבנים אילמות שעליהן אנחנו משוררים שירים, שמעידות על תלאות עם ישראל אשר מעיד בשלב זה או אחר במהלך חיו "אם אשכך ירושלים...", ודואג להשאיר חתיכת קיר לא מטויחת בתוך הבית כזכר לחורבן. נראה כאילו כל תקוות העם והדמעות אשר נשרו לאורך הדורות נאגרו בתוך אותו מושג שמכיל בתוכו את הכותל המערבי.
אני מבקש מכם לשים לב רק לבית האחרון של השיר, שמשום מה אף פעם לא זכה לביצוע:
מילים: יוסי גמזו
לחן: דובי זלצר
עמדה נערה מול הכותל
שפתיים קרבה וסנטר.
אמרה לי: "תקיעות השופר חזקות הן,
אבל השתיקה עוד יותר..."
אמרה לי: "ציון הר הבית"
שתקה לי: "הגמול והזכות",
ומה שזהר על מצחה בין ערביים
היה ארגמן של מלכות.
הכותל - אזוב ועצבת,
הכותל - עופרת ודם.
יש אנשים עם לב של אבן,
יש אבנים עם לב אדם.
עמד הצנחן מול הכותל,
מכל מחלקתו רק אחד
אמר לי: "למוות אין דמות אך יש קוטר -
תשעה מילימטר בלבד..."
אמר לי: "אינני דומע",
ושב להשפיל מבטים,
"אך סבא שלי, אלוהים היודע,
קבור כאן בהר הזיתים".
הכותל - אזוב ועצבת...
עמדה בשחורים מול הכותל
אמו של אחד מן החי"ר.
אמרה לי: "עיני נערי הדולקות הן
ולא הנרות שבקיר".
אמרה לי: "אינני רושמת
שום פתק לטמון בין סדקיו.
כי מה שנתתי לכותל רק אמש,
גדול ממילים ומכתב".
הכותל - אזוב ועצבת...
עמד מול הכותל עימנו
הרב הישיש בתפילה.
אמר לי: "אשרי שזכינו כולנו"
ושב, ונזכר, לא כולם.
עמד בדמעה מנצנצת
יחיד בין עשרות טוראים.
אמר לי: "מתחת לחאקי, בעצם,
כולכם כוהנים ולווים
הכותל אזוב ועצבת...
במאמר נפרד, אבל הכותל המערבי פתוח 24 שעות ביממה, ישנן תקופות הומות יותר ופחות, באופן אישי אחת מתקופות הצילומים המעניינות בכותל היא בתקופת הסליחות, ואפשר לבלות במקום לילה שלם, המגוון האנושי מאוד מעניין, אבל לא חסרים גם "גורמים" עוינים וחשוב לשמור על ציוד הצילום שלא ישברו אותו במקרה, באופן כללי נראה שהציבור החרדי לא אוהב להצטלם, אז נהגו בזהירות.
אתרים מסביב לכותל שכדאי לבקר בהם: עיר דוד, המצג התלת מימדי שרץ שם שווה כל שקל, מוזיאון הבית השרוף, מוזיאון קטן ומאוד נחמד גם שווה ביקור, כנ"ל דגם אריאל של בית המקדש הראשון.
וממש לפני סיום אני רוצה להביא לכם קטע אודיו ששודר בקול ישראל בזמן שיחרורו של הכותל המערבי:
ועד הפעם הבאה,
שלכם,
יונתן לוקימסון
2 תגובות:
על איזה גורמים "עוינים" אתה מדבר?
צילמתי בתקופת הסליחות יותר מפעם ומעולם לא נתקלתי בהם ...
גם לי יצא לצלם הרבה בכותל, ולא רק בסליחות, אבל מתוך ל אותן הפעמים הייתה גם פעם אחת שבה קיבלתי יחס לא הכי יפה... (בלשון המעטה), בנוסף גם הסדרנים - עובדי המקום הזהירו אותי על הדרך...
הוסף רשומת תגובה