איים ירוקים בים המדבר-צילומי טבע מסביב לים המלח…

בהמשך לפוסט הקודם, לאחר הביקור בלידו, אחרי השעתיים וחצי שביליתם בנסיעה והגעתם למסקנה שחבל להסתובב אחרי רבע שעה, בחזרה לכיוון ירושלים, ואתם מחפשים אופציה נוספת להעביר את היום, אתם מוזמנים לעין פשח'ה – היא עיינות צוקים.

עין פשח'ה היא השמורה הנמוכה ביותר בעולם, נכון להיום 422- מתחת לגבה פני הים והיא הולכת וגדלה יותר ויותר עם התייבשותו של ים המלח. השמורה שוכנת כאמור על חופו ל ים המלח, וניזונה ממענינות ההעתק הזורמים אל ים המלח.

אז מה הם מעיינות ההעתק? לצורך העניין נצטרך לחזור קצת אחורה בזמן, בערך חמישה מיליון שנים, הצלחתם? יופי. עכשיו תחברו בין הצד המזרחי של ים המלח (ממלכת ירדן), לבין הצד שלנו של ים המלח, הצלחתם? יופי. עכשיו יצא לנו הר אחד גדול, עכשיו אחרי כל המאמץ שעשינו, תזעזעו קצת את ההר ותחתכו אותו בסכין (קצת עקומה), ויצא לכם האגן של ים המלח! שהוא חלק מהשבר הסורי אפריקאי. אז מה יש לנו כאן למעשה, יש הר אחד שהתחלק לשניים כאשר צד אחד נמצא בידינו, צד שני בממלכת ירדן, ובאמצע נמצא ים המלח, כנ"ל לגבי מעיינות שנמצאו מתחת לפני השטח, שחצי מהם נמצא בצד שלנו וחצי מהם נמצא בצד השני, "יענתו" העתק, עד כאן בנוגע להעתקים.

השמורה עצמה מתחלקת לשלושה חלקים, החלק הראשון פתוח לכלל הקהל והוא כולל אתר ארכיאולוגי, שבו כנראה הפיקו את בושם האפרסמון (לא מהפרי, אלא השיח), שהוא חלק שאולי יעניין את חלקכם, אבל לא בשביל זה הגענו לכאן, בנוסף יש במקום ספסלים וכן ברכות שכשוך לילדים, בקיצור מקום שאפשר לשרוף בו בכיף חצי יום בחופש עם הילדים.

החלק השני שכולל כשני שלישים מהשמורה הינו חלק סגור לקהל ובו נותנים לטבע "להתפרע".

והחלק השלישי שבשבילו הבאתי אתכם לכאן, לצורך "סשן" של צילומי טבע, שנקרא "השמורה החבויה". קצת מנהלות לפני שנכנסים אל תוך השמורה, אם חשקה נפשכם להיכנס לשמורה, אתם חייבים לתאם זאת מראש, היות והכניסה לשמורה אפשרית בהדרכה או בליווי מדריך בלבד. בדרך כלל בתקופות החגים, כמו בחול המועד של פסח וסוכות קיימות במקום הדרכות שיוצאות כל שעה, הכניסה לאתר הנה בתשלום כמו בכל שאר האתרים של רשות הטבע והגנים.

בכל מקרה כשנכנסים לשטח השמורה החבויה, אפשר לראות את סימני השריפה שהייתה כאן לפני כשנתיים (כתוצאה מנפילת פצצת תאורה). לאחר הליכה של מספר דקות מגיעים למעיינות זורמים, כאשר פה ושם אפשר לראות בשטח מעיינות שיבשו מסיבות כאלה ואחרות. בהמשך הדרך אנחנו מגיעים לאגם, שהוא מקום נהדר הן להפסקה הן לצילומים.

האגם עצמו הוא אגם מלאכותי שנחפר בהוראתו של מלך ירדן, ששתל במקום גם גנן שיטפל ויטפח את חלקת "גן העדן" הזאת שנמצאת באמצע המדבר, בתוך האגם שוחים דגים שונים. וכאן המקום לציין שאסור אכול בשטח השמורה, להאכיל את בעלי החיים או להיכנס לתוך המים או להכניס איבר או גפה כלשהי לתוך המים.

אני לא רוצה להיכנס כאן יותר מדי לתוך עולם החי והצומח בשמורה, אבל ברצוני לציין שני דברים, הראשון הוא היות המקום גן עדן לצלמי המאקרו שבין הקוראים, במקום קיים מגוון מאוד מעניין של חרקים כאשר שני זנים מעניינים לצורך הדוגמא הם הנמלה האורגת, וחיפושית בעלת ה"צבע מטמטם" כמו שהגדירו לי אותה פעם, בשם ברקנית האשל (http://tinyurl.com/yd4qcw2 - ויקיפדיה).

הנקודה השניה שאני רוצה להציג מבחינת מבחר החי והצומח הוא דג בשם נאווית ים המלח, דג שחי במים המליחים שבשמורה, המיוחד בדג הזה הוא העובדה שלעיתים הוא נוטה להסחף אל תוך ים המלח ושם הוא יכול לשרוד עד 48 שעות בניסיון לחזור אל המים המליחים שבשמורה, כמובן במידה והוא לא יצליח לעשות זאת הוא יהפוך לדג מלוח, אז מי אמר שאין חיים בים המלח?

בהמשך הסיור בשמורה, עם התקדמות השביל שבזמנו הלך ונפתח אל ים המלח, אנחנו מגיעים אל הגהנום:
זהו המקום שרואים בו בצורה הכי ברורה את ההבדל שבין הגן-עדן – מאחורינו, לגהנום – מלפנינו.

כעיקרון אין כניסה תוך השטח הסטרילי הזה מחשש לנפילה לתוך בולענים, אבל לידע כללי המקום שאנחנו רואים היה עד לפני מספר שנים מתחת לים. בעקבות התייבשותו של ים המלח, נוצרה קרקע בעלת ריכוז מלחים גבוה שנמצא בקרקע, נוצר מצב של קרקע סטרילית, דהיינו שום דבר אינו יכול לגדול או להתקיים במקום.

בהליכה קצרה נוספת, של מספר דקות בין שדרת קנים (אין דבר כזה קנה סוף!), מסתיים הסיור בתוך השמורה החבויה, יוצאים החוצה, הדלת ננעלת מאחרינו ואפשר להמשיך אל הנקודה הבאה.

בתחילת השבוע הבא, נסייר בעין בוקק, ובזה אני אסגור את הסיור באזור ים המלח, בינתיים, תעלו למצדה, תטיילו בעין גדי, ונתראה בשבוע הבא,

שלכם,

יונתן לוקימסון.